ביקורת מוסיק

U2 אכטונג בייבי
האלבומים הגדולים

U2 אכטונג בייבי

זו אינה התרפקות נוסטלגית: שלושים ואחת שנה אחרי יציאתו (1991), "אכטונג בייבי" עדיין רלוונטי, עוצמתי. מדביק. זה האלבום שציין שינוי אצל U2 (סגנון, צליל) כמעט "המצאתה מחדש". למעשה, מפסגותיה של U2. בלדה כמו One עדיין מרטיטה. Until the End of

דוד דאור הקול הקלאסי צילום מרגלית חרסונסקי
האזנה קלה למוסיקה

דוד ד'אור הקול הקלאסי אבינו מלכנו ו – Somewehre Over The Rainbow

"אבינו מלכנו". "מעבר לקשת בענן". מתחבר? נדמה לי שרק קול כמו הקונטרה טנור של דוד ד'אור יכול לטפס למקומות האלה. איפה אנחנו? לא זוכר מתי, ואפשר לסמוך על זכרון השנים שלי, התפתח כאן שוק מוסיקה פונקציונאלי. מוציאים מוסיקה לחגים. מדהים,

הופעות

שלושים שנות אולארצ'יק

שלושים שנות אולארצ'יק בשעה וחצי של צהרי שישי בזאפה. יש מצב? תתפלאו. נכון שאין לו "דברים מסודרים" להגיד (בין השירים), אבל יש לו רשימת שירים  יפה, ויש לו החן השובבי המוכר, שאומר, ש"דברים מסודרים" עלולים רק להזיק, ואין לקחת בחשבון

Delta Machine

"ברוך בואכם לעולמי/ עזבו את הסמים שלכם מאחור. לא תזדקקו להם יותר". כך נפתח החדש של דפש מוד. אין בעיה לזהות: אין כמו דפש מוד להעניק לצלילי הכאב הקודרים יופי חשוך, dark-pop שהוא סוג של עושר אלקטרוני מלודרמטי – אם לנסות

פרויקט הלביא

למה אריק לביא ולא אריק איינשטיין? "מסע אספלט", הפרויקט הקודם של "קול הקמפוס" (תחנת הרדיו של בית הספר לתקשורת במכללה למנהל) התמקד בשיריו המאתגרים והמיוחדים של המלחין סשה ארגוב. נולד אלבום אוסף שהיה הומאז' אלטרנטיבי מרתק לארגוב. האתגר הוגשם בהצלחה

A Paris ההופעה

מה זה כובע הנפוליאון הזה? מה עושה כאן רקדן הבטן המתוכשט אלירן עמר עם בטנו הרוטטת. ואיך נפלה עלינו מלכת הדראג סוזי בום, ומשפחת אלאייב שהשתלטה על הבמה? נו טוב, אנחנו בחגיגת ההשקה של A Paris. ריף כהן החליטה שבחגיגה

כל פני All My Faces

מירה עווד נמצאת על מסלול המראה בינלאומי. היא חיה בשנה האחרונה על קו תל-אביב מדריד, הקלטות עם המפיק הספרדי קרלוס ג'ין, מהנחשבים והנחשקים בספרד ודרום אמריקה. התוצאה מעידה על רצון להצלחה בינלאומית דחופה. העירוב של אנגלית וערבית בטקסטים אחדים נראה

דילוג לתוכן