ביקות מוזיקה

הגיבור שלנו עומד מול דלתה הסגורה, כואב, מסתגר כמו ילד, ממתין שתפתח לו את הדלת. אחרי הכל רצה שיהיה לה טוב. אם לה נשבר – אז גם לו כואב. עיקמתם עין? אז עיקמתם. די שהמנגינה הקלילה והקליטה תניע את השיר

שילה פרבר שרה בדידות-ניכור-זרות מול סביבתה. נשארת עם עצמה-מדברת-אל עצמה, חושבת על הבליינים בסרט ובבאר ש"יודעים שהם חיים". תעדיף להישאר עצמה (כלומר מחוץ לבאר על יושביו) נאמנות לעצמה עדיפה על הזיוף והשקר על פני כל הפחד שבהישארות במצב הזה.(ואולי בכלל

אהוד בנאי חזר אל הבמה ואל דודי לוי ל"לך איתה", שיר אחרון, קאבר לקלאסי של קובי רכט וקובי אושרת, (ביצוע במקור – אילנה רובינא), זכר נעים ל"נוער שוליים". עם לקחו את השיר למקומות שהוא עדיין לא ביקר בהם. היו עוד