מיכל, מיכל ועוד פעם מיכל. כבר לא מסוגל לשמוע את השיר. אבל מיכל ניצחה. השיר רץ עם אליאב זוהר מהאודישן הראשון ועד קו הסיום בגמר. האם אין חוק שבגמר אינך יכול לחזור על שיר שכבר ביצעת? לי זה נשמע כמו
מתוך ים הסופרלטיבים שהעריפו על דני סנדרסון, אנפה את העיקר: האם שמענו גרסאות כיסוי מיוחדות לשיריו? ברוב המקרים – כן. אהבתי את גרסת הבלוז רוק של כרמי גלסנר ל"ערב אבוד". סנדרדון עצמו שותף לעיבוד ביעוץ ובנגינה, ורק קרן פלס אמרה
צעירים בני עשרה ועשרים שרים באנגלית טובה – דיקציה, הבעה, נוכחות קולית. קחו את איקה גלזנר בת 17 וחצי ששרה Talking To The Moon של ברונו מארס. היא ביצעה את השיר ברגש מאופק, מאוד Cool, כאילו לא מתאמצת. גם סוזן
שירים קלאסיים הם כמו חתונה קתולית. הם נכנסים לפנתיאון של המוסיקה, ושם שוכנים לנצח. אין עליהם עוד ויכוח מהסוג של האם המילים והלחן נועד זה לזו. "אהבתה של תרזה די מון" הוא מהשירים האלה. טקסט – מופלא. לחן – אולטימטיבי. אבל
"חיינו הם גלגל" – שר בועז שרעבי בהתרגשות בשיר המתאר את משמעות החיים בגוף שני ציווי ("אחי שלי הקט הקשב") בשיר רווי פרטים שיש בהם עירוב מציאות אכזרית ("מדי הקרב עליך" "ועל ליבך החרב"), הזמן האכזר המאיץ את חיינו החולפים
הזמרת מריאן פיית'פול נותנת את קולה הסדוק ספוג עשן הסיגריות בקריאת שירה. "היא מהלכת ביופי" ("She Walks in Beauty"), הוא הצדעת ת ספוקן וורד למשוררים הרומנטיים שהציתו את דמיונה כשהיתה נערה. באמצע שנות ה–60 עזבה את לימודי הספרות בכיתתה של
אמדורסקי שאל את שירן אבאיו, זמרת רוק, שצברה הרבה שעות במה אם היא עושה "גראולינג". זה מה שמבקשים מזמרת המתמודדת על יצוג ישראל באירוויזיון? במטאל – "גראולינג" הוא ביצוע ווקאלי, אשר מהותו השמעת קולות נמוכים, גסים, מגרגרים ובלתי מלודיים, מעין
בסיום, כשניגנו את "מרוקו", יכולנו להבין, שבנוסף למוסיקה עוד משהו מחבר ביניהם. אבי אביטל ועומר אביטל אינם קרובי משפחה, שניהם צאצאים למשפחה שעלתה ממרוקו ושינתה את שמה מאבוטבול לאביטל כדי להתערות בחברה הישראלית. למרות השורשים המזרחיים, בחרו השניים להקדיש את
הקול מדוכדך-מפוקח. הפניה אליה (ילדונת) היא תרשים מילולי של מאווייו. שיר על פערים בין הזיה למציאות, בין עבר להווה. הפער הוא שיוצר/מפתח את הדמיון. גם אם קווי דמותה של הנאהבת כבר היטשטשו, הוא יודע במה חשקה נפשו – לדמיין אותה
נלך על ראשים כרותים של חברי הדג נחש בבסטות של שוק מחנה יהודה. לא להיבהל: הקליפ המחויך מרגיע. לא לקחת לריאות וללב. יום שישי" – לוקח לסופשבוע מרגיע "אצל המשפחה" בירושלים, בדרך עוברים דרך שוק מחנה יהודה. אווירת הלקראת שבת.
יחסים בחשש, בדאגה, במחשבות אובססיוויות. נפגעה. הגשר פתאום מעט רופף. לא חושפת בפניו מה עובר לה בראש. השתיקה היא כמו שד שמתפתח. מחפשת רמז שהכל בסדר, שהוא עוד אוהב. אולי הזמן החולף יעשה את שלו, יפוגג חששות. יובל דיין "חופרת"
מישהו כינה את ההפקה של שריל קול Guettaisation – "גטזיציה" על שמו של מפיק העל David Guetta, כלומר Calvin Harris, שהפיק לה את הסינגל Call My Name, מתמחה כמו גטה בסאונד Euro-house משולב פופ ודאנס למועדונים. שריל לא פחות מוכשרת מענקיות כמו
מוזרה. קסומה. רב-ממדית. הקול. התזמורים רבי הדמיון. מחוזות מוסיקליים שאין מבקרים בהם ביום-יום. האלבום נפתח במפתיע כאופרת פופ חגיגית בשיר Sweet Tooth Bird. מה זה? בת' ג'ינס הוטון. Beth Jeans Houghton, בת 22 בלבד, ניוקאסל. קול גבוה, צלול, אמיתי. גדלה
הניו-מיוסיקל אקספרס הבריטי כתב על צמד האלקטרו-רוק הזה London coolest new stars.הביג פינק הם תוצר של אולפן ביתי בלונדון, שם נולד האלבום ראשון A Brief History Of Love . רובי פרז (Robbie Furze) ומילו קורדל (Milo Cordell) מוגדרים אינדי רוק. מצאתי גם
השירים שיתנגנו בימים הקרובים מייצרים את העצב הקולקטיבי, אבל נוגעים חזק גם בעצב והטראומה האישיים. אין כמו שירים עצובים להמחיש את האובדן, גם לחבק את הצער על בחור צעיר יפה תואר שלא הספיק לחיות. אסתר שמיר כתבה "חצי חיים אתה חבר שלי"
תמר קפסוטו שרה בלשון זכר "כמה שאוהב את החורף/ לא אוהב את הסתיו" . למה זכר? האם היא חושבת את מה שהוא חושב מנקודת ראותו? ופתאום זה דואט: כשאלי לולאי מצטרף. אז מדוע דואט? מבולבלים? גם אני. שיר שעוסק במהות
לוסינדה ויליאמס, שלוש פעמים זוכת גראמי. יוצרת נפלאה, משגרת 12 חדשים, שרה מתחושת הבלוז הבסיסית שלה. Buttercup ו – Born To Be Loved קובעים טון וקו. בהמשך היא מתקדרת יותר, כשהיא נוגעת במניעים להתאבדות ב – Seeing Black, בליווי מיתריו החשמליים
