לא יתכן ג’אז בלי טנור, אלט, סופרן. גם בריטון. הסקסופון הוא הכלי המזוהה ביותר עם ג'אז. הצליל החם שלו הוא הקרוב ביותר לקול האנושי. זו הסיבה שהוא מתפקד למטרות רבות – כמוביל של הרכב, גם ליווי של זמרים. הסקסופון אהוב
יש שמגלים את יופיו של הג'אז ב – "Kind of Blue" של מיילס דייויס, ב – Giant Steps של קולטריין. יש שמתאהבים בג'אז בהאזנה לנגינת הטנור הרכה והבלוזית של דקסטר גורדון כמו באלבום הבלדות הזה. מעט סקסופוניסטים מצליחים להפיק את
אוסף אלגנטי בשני דיסקים של בלדות ג'אז קלאסיות. לאורך האוסף נשמר קו מלודי רומנטי, המספק מוסיקה סנטימנטלית לערב שלם. הפוקוס כאן הוא על האווירה. זה מה שמייחד את השירים ומחבר אותם לשלם. רבות מהבלדות הגדולות של הג'אז נמצאות ברשימות הג'אז
נקרא להן – נשות הג'אז המתוחכמות. איך הן שרו. על בילי הולידיי (Billie Holiday), ילידת 1915, אמרו כי היא הכילה חיים שלמים בקול אחד. למרות טווח קולה המוגבל, השתמשה בקולה כבכלי נגינה, יצרה את האקלים הרגשי המצוי בבלוז. ייחודה –
אוספי הג’אז שרשת "ארקפה" עומדת מאחוריהם ניחנים בקו מלו-סופט-איזי ליסנינג. הדפים המצורפים מדברים על מוסיקה "לפריקת מתחים". מוסיקה אינה מכשיר מסאז’. כשהיא טובה היא טובה. כשאני שומע את רובי ויליאמס ב"ביונד דה סי", את סטינג ב"איינט נססרלי סו", את שינייד או’קונור ב"אני רוצה להיות נאהבת על ידך"
במהותה בלדת הג'אז מקרינה אינטימיות לירית ומלודית, מנוגנת בטמפו נינוח. ברוב בלדות הג'אז האינסטרומנטליות, יכולים לשמוע סיפור למרות שהן חסרות מילים וקול מזמר שמספר את הסיפור. המילים משדרת את מצב הרוח. זה מה שקורה בשיר הזה. טל אורנן והטיילורמדס מצליחים לשדר את
לא חובה להיות בן חמישים-שישים-שבעים-שמונים כדי להתרפק. בשבת (12 בדצמבר) נחגוג לפרנק סינטרה יום הולדת 100. נלך על בלדות ממיסות. הוא היה גם מה שנקרא Crooner. מי שיגיד שמלציונר – זה בסדר. אני מקבל את פרנק סינטרה גם בכובע הזה.
