התרבות הלהטבית מסמנת קשת רחבה של התפתחויות חברתיות פורצות דרך, אבל תרבותית, החברה הזו עדין מהוססת באשר ליצירות אומנותיות, כמו למשל כתיבת שיר אהבה של גבר לגבר. אני מאזין לשירו של זיו שליט, המתמקד בחוויית האהבה כקשר של רכושנות טובה
עמרי קרן שר שיר פסיכלוגיסטי מובהק: "האם אני יכול לראות את עצמי בפנים/ כשברור שיש לי משהו בראש?/ האם כדאי לי לנסות ולשחרר את זה?… דברים יכולים להשתלט עליך/ עד שתעצור ותחשוב עליהם/ אז ברגע שהחשיבה שלי הושלמה/ אני אדע
שאלות הפתיחה סתמיות/ אקראיות. משפטי החיווי בהמשך מבהירים יותר את "ראשו" של האיש שמתרפק בקול עדין על אהובתו. הנרטיב מעיד על הרצון להיכנס לשיגרת חיים, שלעיתים נראית מועדפת יותר ביחסי זוג מאשר אהבה בוערת ששלהבתה אט אט דועכת. בזוגיות בריאה
תומר ישעיהו כמו מתכנס לתוך עצמו בישיבה. יש לו הופעה מאופקת מאוד. רעמת שיער נכבדת בעלת גוון אדמומי. פנים ששומרות על מין עצבות עמעט לאורך כל המופע. מנגן בוזוקי. גיטרה חשמלית. פסנתר-בס-תופים מאחור. לי זו היתה היכרות ראשונה בלייב, אחרי ששמעתי
