שלישיית גשר הירקון לא ממש נתנה ביטוי לשנות השישים הסוערות, לא מבחינת הטראומות המקומיות, לא ספגה כמעט מרוחות מהפכת השישים שנשבו בחוזקה מארה"ב ומבריטניה. ההשפעות אז הגיעו יותר מהשנסון הצרפתי/ הקברט האירופאי, גם מהזמר היווני ("איילת אהבים" לפי חג'ידאקיס, "הכל בגלל האהבה" לפי מספוסרויקו), ממגוון סגנונות – ואלס ("סרנדה לך"
צריכים לשמוע את מירי אלוני שרה את "כלת השודדים" (ג'ני) כדי להבין אילו איכויות קברטיות-תיאטרליות היא הקרינה באותה הפקה שיזם וביים צדי צרפתי ב-1974 . סרקסטית, בוטה. חזקה בתוך התפקיד. התרגום לעברית הוא של דן אלמגור. הלחן הוא של קורט ווייל.
"נוסטלגי" זה עניין יחסי. מהו מדד הנוסטלגיה? תלוי בן כמה אתה, האם שיר שהוא יותר מיושן עבש ותמים – מעורר יותר בלוטות הנוסטלגיה? אבל הנוסטלגי הזה של "שלישיית גשר הירקון" יכול להיחשב כבר כחומר נדיר באמת, עניין של כמעט חמישים
צודק חנן יובל בהקדמה לדיסק: לא רק שמתייחסים ל"השלושרים" כאל נוסטלגיה. השירים ששמעתי, הלהיטים, הבונוסים, גם סרטי השחור-לבן הישנים מהסרטיה של רשות השידור מעוררים בפול ווליום את בלוטות הנוסטלגיה. לראות שלום חנוך, בני אמדורסקי וחנן יובל לפני איזה ארבעים שנה
