מאז בריאת העולם התעצמנו מאוד, אבל במהות האנושית אנחנו דורכים במקום, אפילו נסוגים. אבות ממשיכים לקבוע את המחיר שמשלמים ביניהם, והמחיר גבוה. "איכלו איכלו מפרי העץ טירפו אותו עד תום/ עד שתבינו מהו טעם כח ושלטון". עונש החטא הקדמון –
קול מדוכדך, אווירה נוגה, מנגינה מינורית. אסף אמדורסקי מתאר פרידה במילים חדות "הגיע הזמן לחתוך רקמות", "זמן התחיל מבראשית" "להצמיח שורשים ולהפסיק לרוץ במעגל בלי לדעת מה". הפקה מאוזנת, פונקציונאלית. כדי שהקרקע תוכשר לאסף לשיר את אשר על בליבו, כמו
השיר שמזוהה לחלוטין עם גבי שושן מאז שנות השבעים (באלבום "נער שחור עיניים", שבועיים בראש המצעד באפריל 1973) מקבל בגרסה של תומר בירן מימד חדש לחלוטין. "בראשית" נכתב ע"י אהוד מנור כשיר פליאה על הבריאה, על כל הטוב שאלהים הרחום העניק
אהבה מהי? עידן רייכל לוקח את האהבה כיישות עצמאית. משנה סדרי בראשית. לפי התאוריה שלו האהבה לפני הכל – קדמה לאדמה, לשמש למים לשמיים, אפילו לאדם וחווה. לפי השיר – ה-די.אנ.איי של הבריאה הוא האהבה, היא הדבר הראשון אחרי התוהו
"אינסטרומנטלי" – מדגישים על גבי הדיסק באותיות גדולות – שלא נטעה. לא קשה להבין מדוע: יהודה מסס, אחרי שלושה אלבומים כזמר (ווקאלים) מוציא אלבום תזמורתי, כן – ללא מילים. שבעה קטעים בהשראת שבעת ימי הבריאה של ספר בראשית. יש רגעים
