נעל ת' הפחדים שלו בשירותים, סגר את החלומות במזוודה. כיבה את המוח. עם המטפורות ההורסות האלו – עופרי שגיב נשמע פיגוע נפשי מהלך. נזק בלתי הפיך. צמוד לצד האפל של החיים. מכל הדרמה שהוא מתאר לא ברור אם מדובר בבעיה
כבר כתבתי בביקורת על "הכוכב הבא", שהייחוד של שרון קידושין הוא בהתאמה של תוכן השיר לביצוע הקולי, הלא מוחצן, האישי מאוד. אחרי "הכל בוער", שירה הקודם, היא מספרת סיטואציה פשוטה. הבחור עזב, והשאיר אותי במצוקה שהדירה שינה מעיניה אז הלכה
מה בוער? הנשמה, החרדות, .מה כואב? מה נשבר? הייתי מעביר לפסיכולוג שיזמן את שרון קידושין לפגישה מבהירת דברים. קידושין, מתמודדת "הכוכב הבא" (פעם שניה) שרה על מצבים שהלב לא יכול להכיל. אי ספיקת לב נפשית. בצר ובצער לה – היא
איך שוכחים? איך שוכחים אדם שכל כך אוהבים, אדם שהאיר לך את היום, אדם שכמה מילים בודדות שלו הפיגו כאב, אדם שהיה קשוב למצוקותיך. על געגועים למי שהלכו איתנו נכתבו תילי תילים של טקסטים. יש שירים שכמו נכתבו תקופה הזו
עמרי וקנין משתמש במשפט "נאבק מול השתקפות ברגעים של חוסר ודאות". לפי טון השירה האמוציונאלי והמנגינה – אי הודאות מייצרת לעיתים מצוקת חרדה. אנחנו מכורים לשליטה, חיזוי, ניבוי, ניהול סיכונים, נתונים מתעדכנים, או בקיצור תחושת ודאות.וקנין אכן נשמע כמי שאיבד
דיאדרה הוציאה מקבץ הוראות הפעלה ליוצרת לחוצה, שפוחדת להיכשל. המסר יוצא מספת הפסיכולוג הארס-פואטית שלה. לא עוד שירים למגירות, אלא חשופה בצריח. לשחרר, לשחרר. לשחרר. ביקורת? שאנשים יגידו מה שהם רוצים. תעזי, תחזיקי מעמד. די עם להסתכל על החיים מן
