גדי רונן

השיר נכתב בעידן ביבי?  נכון לעכשיו? יש מסיבה, היא נמשכת, אבל אין סיבה. רצח פוליטי? – ממש בפתח. העיר – ממולכדת. הים פקוק. יד מושטת הופכת לאיגרוף. הקינה כבר נכתבת בקוד מוצפן. דיקטטורה בשער. הרצח הבא בכל רגע – "יש

ליאור יאדו תולה את כל בקשותיה לטוב בגשם. תפילת גשם טובה לכל עת. מכוונת לימי תחילת החורף.  אתה יכול לבקש כל שעולה על רוחך מניקיון הרחובות ועד בריאות הנפש והתחלה חדשה. הגשם הוא חלק מאמונה באתני הטבע. הטקסט הנאיבי מנסה

המופע  נפתח ב"נגמרה המסיבה" (רוטבליט-קראוס) בשירת אקפלה. זו הפעם האחרונה שחברי "החצר האחורית" עמדו על הבמה מוארים בתאורת עומק אחורית ושרו "החלום היה גדול / יותר מכל שבריו / המחר של האתמול / מתבזבז עכשיו". לאחר מכן התיישבו. רק המשורר קם לעיתים להקריא

יענקל'ה רוטבליט נוגע במה שהפך שיח שכיח בציבור הישראלי:  איך אנחנו, צאצאי העם המושמד בשואה, זה שחווה גזענות ברמות הכי קיצוניות שלה, יכול להפוך גזען כלפי אוכלוסיות של פליטים שהגיעו לכאן אחרי שנמלטו מארצם? כן, צריך להודות שהעם היושב בציון

יענקל'ה רוטבליט מוטרד מהעולם בעידן הזה. הכל התחלף לו. זה אינו העולם שהוא הכיר. בעיות: העולם הזה צפוף מדי, שקוף מדי וצודק מדי. מה עושים עם כל כך הרבה דורשי צדק. כמה שירי מחאה אתה יכול לכתוב, כשלכולם מגיע הכל?

יענקל'ה רוטבליט מגיש כתב ייאוש על הקיום המקומי,  תוך קביעה שהמצב לא ילך וישתפר. הדרישה היא למפרע: "אני רוצה את העתיד שלי  בחזרה". אני מוותר על תביעת נזיקין על מה שנגרם לי עד כה. לפחות – תחזירו לי את העתיד,

מבוגרים נזכרים בילדותם, מנסים לחבור לחוויות מעוררות  זיכרונות כדי לברוא עולם מוסיקלי חדש.  את העלילות שאי אפשר לספר למבוגרים, מוכרים לילדים כיד הדמיון הטובה. המבוגר לא הכי מאמין שקיימת ארץ שבה הכל יתכן, אבל כשהוא מול הילד –  ייתן לאשליה

קינת גדי רונן על מה שהשנים עשו לאדם שהמסך ירד עליו. "את כל החברים אני בסוף מאבד", "רק הולך ונהיה יותר כבד". מבע הייאוש של רונן מורכב מרסיסי מחשבה ותחושה כבדה של רעיון שכבר לא יתגשם וסוף ידוע מראש. השיר

מי באמת הרג את ים המוות? מי אחראי לאסון האקולוגי הזה שעובר על אזור ים המלח? יענקל'ה רוטבליט מביע דאגה ועגמת נפש. זה אינו שיר פוליטי, אבל לאוזני הוא נשמע לגמרי משל לתרבות נכחדת. איבוד אוצר הטבע כאיבוד צלם האדם

קול קטן. גיטרה אקוסטית. שר את עצמו ומזמין הקשבה אינטימית. נחת אצלי אלבום כחלחל בכריכת קרטון ללא דף מילים. איור של הוא והיא ליד עץ בשלכת.  השירים – ניסיון לתאר התמודדות עם הוויה האישית (מאין באתי ולאן אני הולך) וזוגיות

החולשה, תחושת האבדון שמכרסמת בנפש, מובילה גם לתובנה של – אם אין אני לי מי לי. גדי רונן, חבר להקת "החצר האחורית" ובעבר "דבק", מזמר את התובנה בבהירות מחשבה בצליל אקוסטי בקצב שאינו ממהר לשומקום, במבנה מוסיקלי סולידי. המיוחד בהבעה