סאבלימינאל בחר לסיים את ה"קונצרט" שלו עם "חלום של כל גבר", אחרי שהוא איתר את אשתו בקהל כדי להגיד לה כמה הוא מעריץ-אוהב-סוגד-מאושר מהזוגיות שלהם. עף עליה בגדול, וביצע את השיר בפעם השנייה בערב הזה. אדריכל ההיפ הופ המקומי, העדיף
"אנפלאגד" היא מילת הקסם בניסיון לגוון את התוכנית, שמסרבת להסתיים. המנחה מיכאל אלוני התרגש מהכלים האתניים, כאילו התוכנית נערכת בשבדיה ולא במדינה ים תיכונית. שרית הגדירה – "ערב מוסיקלי, אינטימי וחם". את ה"אינטימי וחם" היא החליפה בכעס מופגן, כאשר היא
דה וויס ישראל 3 שרים אריק איינשטיין: ג'וש פרץ – אינך יכולה, ניב דמירל – שיר אחרי המלחמה, אייל כהן – קח לך אישה קרא עוד
הקדשת דה וויס בשלבים האלה לאריק איינשטיין היא יותר גימיק פופוליסטי מאשר תרומה איכותית לתוכנית. מה לחבורה הזו ולשירי אריק איינשטיין? הם בטח לא "גדלו עליהם". רובם אף לא ממש מכירים את השירים. אין להם יחס רגשי שלא לדבר על
השלב שאמור להיות מהמותחים והדרמטיים בתחרות – עובר בעצלתיים, שלא לומר מעייף. הסיבה: ההכרעה עוברת לקהל. המנטורים חדלים לקבוע. הכל כמעט דבש. משתפכים כאילו קיבלו הוראה מלמעלה. מפסיקים כמעט לחלוטין בביקורת. בעיקר – מפרגנים. כמעט הכל נפלא. אפילו מאביב גפן
אלקנה מרציאנו – ילדהג'וש פרץ – את לי לילה כנרת הנדלס – Blue Jeans קרא עוד
הביצועים של הערב: טליה לונדונר עם Lost Cause של בק. זהו קאבר שעליו זוכים בדה-וויס. זו אינטרפרטציה, הגשה אישית. זו אמנות המוסיקה. כינרת הנדלס – Blue Jeans בגרסה ללא רגשי נחיתות מול לנה דל ריי, המהוקצעת והטובה ביותר שלה בתחרות. אבל
שרית חדד הדיחה את אלון חודפי, ששר גרסה מצוינת ל"ילדונת" המוכר מעוזי פוקס. זוהי דוגמא איך סלסולים נכונים ושירה מדויקת מאירים שיר באור חדש. אם מדברים במונחים של "הז'אנר" – חודפי הוא זמר טוב יותר מאשר אלקנה מרציאנו, שגרסתו ל
במלחמה כמו במלחמה, שופכים דם. אביב גפן מרגיש בתוך מלחמה על איכות הזמר של הדור הבא, ולא איכפת לו לירות כדי להרוג. מפיקי התוכנית אוהבים את ה"באטל" Battle – שלו. זו מילה שאביב עצמו משתמש בה. על ההתמודדות בין ג'וש
מוש בן ארי, השופט החדש, לא רק הסתובב לטליה לונדונר, שהגיעה מלוס אנג'לס בלי טיפת עברית. הוא אף ניגש לחבק אותה. זה בשביל הביטחון בתחילת הערב. לונדונר שרה Free Falling, במקור של טום פטי. ארבעה הכיסאות הסתובבו. בתחרות הזו –
