גיא מר

אז למי יותר טוב – לחבר שחי באמריקה כמו מפיונר איטלקי עם מרתף יין וצי מכוניות  או זה שחי כאן (הדובר)  ב"מצב צב"  על משכנתא וחובות, מתנהל בין אמנות ופרנסה, מוקף אנשים מוכשרים שנחנקים, ממשיך לעשות מוסיקה כמו ילד קטן,

החיים ברשת בין רפרוש לרפרוש מייצרים סוג של האחדה חברתית מבטלת אינדיווידואליזם. קטריקס ודורון ביטון בשיתוף גיא מר מהדג נחש מנסים להציג מישמש היה הופי קליל ומשמח, בטח לא מבאס – על הנושא. הצמד העמיס על השיר הרבה פרטים המאפיינים דפוסי התנהגות

עדיין "וולקאם טו יזראל". לא יברח האלבום הזה. כל שיר ממשיך להיות נכון לאתמול-לעכשיו גם למחר. פה ושם בתוך העננות הכבדה של הדג נחש, ישנם סימנים של התבהרות חלקית. לבנאדם בשיר יש שאיפות אבל עדיין "לא עישן את כולם", בבוקר

"אצבע משולשת" היא תנועה מזרחית מגונה של זקירת אצבע האמה לביטוי זלזול והתגרות במשמעות של "שם זין". כך מסיימים "הדג נחש" את אלבומם החדש (העשירי) "וולקאם טו איזראל". אפשר לפרשן את השיר בשתי צורות: זה מה שיש לומר אחרי 22

אז מי אתה גיא מר? מי שלא רוצה להיות כמו כולם, מי שרוצה לעשות מה שבא לו עכשיו, לא להיות פוליטיקלי קורקט או להמתין עם הדעות שלך, כי חופש ביטוי לא להיט?  הכל גם יחד? תקשיבו לאלבום. יש תשובות בשירים.

"עוד יהיה טוב בארץ ישראל", ששר דודו זכאי בפסטיבל הילדים של 1978 הוא אנכרוניזם, שמשמש את "הדג נחש" לסימפול לצורך אירוניה, על רקע מציאות מאוד רעה בארץ ישראל של ימינו (אלימות קשה במקום שנשלט ע"י גנגסטרים ואפליה של מיעוטים)  שרק

גיא מר – בתוך עמו הוא יושב. גם הוא מבין את הזן. זו אינה ממש מדינה מהסוג שבה מכבדים את חופש הביטוי ונותנים כבוד לדעה של הזולת. לאיש המחאה נפל האסימון: "אתה צריך לקלוט איפה אתה נמצא/ היום מספיק מבט

הם פתחו בשיר פרומו לעשן המתוק, באינגליש  Legalize, "תעשו את זה חוקי נעשן את זה חופשי". שיר המנון לגראס לבנים ולבנות. לפי החגיגה במועדון, לא חייבים לקחת ללב לריאות. קל קליל, אוויר טוב. תשירו איתם, בנים כבנות. הדג נחש דורשים

מה אני עוד יכול לעשות עם המוסיקה שלי, שלא עשיתי עד עכשיו, שאל את עצמו רמי פורטיס לקראת השקת הדיסק החדש בבית האופרה. רגע, אופרה? בוא נשחק אותה אופרה. בארבעת השירים הראשונים, קלאסיקה מובחרת מהרפרטואר שלו, החל מ"אגם ענקית", קיבלנו

אברהם טל וקרולינה שרים שירי ילדים? לא האמנתי למשמע אוזני ולמראה עיני. כשהדג נחש עלו לשיר (שיר ילדים), הבנתי שמשהו חריג מתרחש. אנחנו בזאפה ת"א, שעות הצהריים המוקדמות. גם נציגי מוסיקת המחאה ערים לעובדה, שאי אפשר להשאיר את תרבות הילדים

כדי להבהיר שהכותרת היא התמצית של חיינו, מוביל אותנו פורטיס באמצעות גיא מר לזרם תודעה בלתי נדלה, כמו הרצאה מושרת רצופת דימויים ומטפורות העוסקים באור ובחשכה של חיינו. מנסה לגעת בחיים ומוות, יצירה ועצירה, אשמה ואמונה. למעשה, השיר הוא יומרה