גיל סמטנה

שי פיטובסקי מתבונן בתמונה ישנה שלו כתינוק בידי אביו. ההתבוננות יצרה תובנה הנוגעת בזיכרון האישי והטראומה הפרטית. הצילום בעידן הזה הפך כלי הבעה נוח, זמין ומיידי. הכמויות האדירות של צילומים הפכו את העיסוק הזה לשגרתי, חסר ערך מוסף מעוף אומנותי/

אולי זה נשמע נאיבי, אבל מוטב נאיבי מאשר ייאוש טוטאל. מי יכול לשנות מציאות הנכפית עלינו ע"י פוליטיקאים? שנחכה לקלפי? הצחקתם. תראו מה קורה פה. שלטון חובר להון, ושניהם חוגגים עלינו, אזרחי הדמוקרטיה. צדק, שוויון, הומניות? – הצחקתם גם הפעם.

אהוד בנאי סיים את הערב בשיר שקט – "איש כל בו", שהגיע אחרי הילולת "ג'מלי פורוש". הקהל, שנהר לקדמת הבמה לחגוג, קפא בהפתעה על מקומו. בנאי כמו אמר להם: אני לא משבית שמחות, אבל בואו נגמור אחרת. במקום לפזז –

אלבום חדש של אהוד בנאי הוא המשך מסע שעובר דרך תחנות פוליטיות, חברתיות, מסורתיות, גם אישיות. אצל אהוד בנאי אני סקרן לדעת מה הסיפורים החדשים שקרמו עור וגידים לשירים – כי הוא בעיני אחד האמנים היותר אמינים ומהימנים בתרבות המקומית.

11 שנה עברו מאז שכתבתי על הגרסה הראשונה לשיר של אמיר דדון. מה עשו 11 שנה לדדון? – יחי ההבדל הקטן. מדובר בסינגל ראשון שדדון הוציא מאלבום בכורה. הגרסה החדשה היא שילוב  בין ההווה והעבר הן בעיבוד השיר והן בקליפ

נעלה עם אהוד בנאי לכביש הראשי. בשירים רבים שלו יוצאים איתו לדרך. את הרגש הוא מצליח להביע אותנטי יותר במסלולי  הנסיעה האלה, radio friendly. השיר עוסק ביחסים בין ילדים והורים. הקשר שזועק לתמיכה, לאהבה הוא תלוי דאגה תמידית. הוא שר

נצא עם "קאדנס" (רן זילכה, אמיר שוורץ) אל טנג'יר בקצב של צהרי יום מהבילים. מתוך עומס החום הקייצי הכבד עולה מעין חיזיון תעתועים של זוג מתוך חוויה בעיר הצפון מרוקאית  שליד גיברלטר. ספינות ענק באופק, דמדומים שעוטפים באדום את הכיכר, הצחיחות 

איך הבת קראה את אביה, הרגישה אותו, הבינה אותו. אני מתבסס על מידע חוץ שירי. מרים בנאי כתבה את אהוד בנאי, שהלחין ושר וידוי ממילותיה. קלטה אותו ברגישות מופלאה. אהוד שר בטון שמבקש לא רק מחילה אלא חמלה כאילם עומד על סף דלתה של

בואו נכיר את ז'אן ז'אק גולדברג המנוח (נפטר במארסיי ב- 2006), המתופף שניגן עם אהוד בנאי בלהקת הפליטים המיתולוגית. לא חייבים לפתוח את התיק הביוגרפי שלו. די בשיר הזה. די בסיפור קטן על מפגש בין אהוד לז'אן ז'אק בעיר מארסיי.

געגועים לאהבה שהייתה. אידיאליזציה של אהבה שלא היתה. המרחק בין תחושת הלב הסדוקה לחלום על שנים יפות. שיר מהסוג הזה עלול להפוך לממרח קיטש. הילה זהרור מצליחה להתרחק  מאזורי המתיקות המלנכולית. יש משהו עדין משכנע בקול שלה, שהופך את הלחן