המשורר דוד אבידן איחר את עידן ההיפהופ. הוא היה חובר בשמחה לז'אנר הזה, שבו הדיבור תופס מקום מרכזי. שאנן סטריט מנסה להעלות את הנרטיב האבידני על נתיב היפ הופי רוקיסטי ומצליח לשמור על טון, שאבידן היה ככל הנראה חותם עליו
שירים מתחדשים, אוספים כוח מצוק העיתים. לובשים לבוש מוסיקלי חדש. אנחנו בימים שהאסון הולם בדלתות הבתים, תחושה אפוקליפטית באוויר. ה"תקרית" של דוד אבידן חוזרת בזמן. יוסי בבליקי חוזר, וכשבבליקי חוזר, יש על מה לבשר. רבים משיריו של אבידן סוגרים על
"טיוטה להספד" נכלל בספרו של דוד אבידן "שירי לחץ", שיצא לאור בראשית שנות ה-60. אף על פי שעוד לא היה בן 30, המוות כבר נכח בין דפיו ומלותיו. ב-1989, שש שנים לפני מותו בטרם עת והוא בן 61, הקליטה נורית
מי ששמע אותה באנגלית, באחד מאלבומיה – Gymnasium או Time For Creation או בהופעותיה, שמע זמרת שנולדה לרוק ובאנגלית. מוסיקלית מאוד, סינגר-סונגרייטר אותנטית, פרפורמרית – החל מאחיזת הגיטרה ועד האנרגיות הטבעיות שפורצות ממנה, מחברת נפלא בין הגיטריסטית למלחינה, המעבדת והמפיקה שבה. "לימבו" הוא
חוטים נשזרים בין משוררים ומוסיקאים מבלי שנועדו להישזר. חלק מהצלילים אומרים – נועדו. והמשוררים? הם כבר אינם יכולים לתת הסכמתם, לסרב, לחוות דעת. המוסיקאים? מה רוצים? ליצור את השירים מחדש? להשיב אותם לחיים? לתת להם חיים חדשים? כל התשובות נכונות? ההרכב
ההרכב מוּרָה מחייה את "מות המשורר", שכתב דוד אבידן על מותו. הטריו מעניק צלילים לחיזיון המוות שלו. הפרשנות היא עושר מוסיקלי של משולש יצירתי ממדרגה ראשונה. את תפקיד קולו של המשורר נטל על עצמו מלחין השיר אלון לוטרינגר, שגם פורט
