אהובה עוזרי כמוסכמה, כקונצנזוס, בלי הבדל סגנון ועדה, אולי אפילו סוג של קאלט, אלא שכאן יש איזושהי חזרה הביתה – עד כרם התימנים, בו נולדה, בעזרתם של המסלסלים הטבעיים, בני העדה משני דורות – דקלון את סגיב כהן, ששרים עשרה
דקלון וסגיב כהן – פרק ההמשך. סלסוליהם המשותפים מצלצלים בקופות הכרטיסים. המיינסטרים ה"מזרחי" מתנהג כרגיל לפי כללים כלכליים, לא תמיד אומנותיים. נכון שהקולות של הזמרים המופלאים נפגשים לפגישה מפרה, מסתלסלים יפה , אבל נראה כי השיקולים הכלכליים לעיתים עולים על
גלעד כהנא ודודו טסה נמצאים על מסלול של כתיבה לכל דורש. עובדים במה שהם כנראה אוהבים – התאמת שירים לזמרים. התפוקה נמצאת בעלייה. צמד בעבודה שכבר ממתג את עצמו. והפעם – שיר על אמונה שיתאים לצמד המצליח דקלון את סגיב
הכבוד לדקלון. זה הערב שלו. כשהוא שר לסיום "אל תשליכני", עבר בי רטט. מה עושה פה סגיב כהן? בואו נפרגן-נסנגר: אני מאמין, כי הוא קפץ על העגלה של דקלון ממניעים כנים. הוא מצדיע, מפרגן לאיש ולאגדה, וגם מוסיף סלסול וחן
בקומוניקט שנשלח עם האלבום מדברים על סגיב כהן, "הדור החדש", שקיבל את הלפיד מדקלון, נציג הדור הישן. מה רצו לומר? שסגיב כהן הוא ממשיכו של דקלון מבחינת סגנון וז'אנר? אני מסופק אם סגיב כהן היה חותם על זה, אבל הוא העדיף
