ב"נובמבר" הקהל כבר לא התאפק. זרם מכל היציעים מטה. פרץ את מחסום הסדרנים. ואז יצא ממירי מסיקה משפט, שלא ידעתי אם לקחת אותו ברצינות או בהלצה: "מה אתם עומדים, אתם מסתירים לאחרים". בואו נוציא אותה מזה ב"פליטת פה של התרגשות", כי
כשאני שואל למה אני אוהב מוסיקה יוונית, אחת התשובות מתוך עשר היא חאריס אלקסיולא נזקקתי לאישור מחודש, אבל קיבלתי אותו: חאריס של אוקטובר 2011, מלווה בשבעה נגנים היא עדיין הזמרת היוונית מבחינתי, ולא דווקא מתוך השוואה לאחרות. כשהיא שרה שירים עצובים – אלה
אנחנו בתקופת עשרת ימי תשובה, בין כסה לעשור. חלק מהקהל שהגיע לקיסריה לשמוע פיוטים מפי דוד ד'אור ואורחיו איחר להגיע לתחילת הערב, כנראה מחשש לחילול שבת. כשהגיע, הוא חיפש מושבים בחושך. הקימו שורות. אנשים קמו, צעקו. הפריעו. יש מי שדפקו
ג'ורג' בנסון מגיע לאמפי הרומאי בקיסריה ב-21 ביולי 2011, ממש במקביל לפול סיימון ברמת-גן. מה יעשו מי שאוהבם את שניהם? בנסון שיתף פעולה עם ענקים כהרבי הנקוק, ווס מונטגומרי וג'ק מקדף עוד בטרם מלאו לו 21. הוא זכה להכרה עולמית עם אלבומו Breezin משנת 1976, שעשה
תכתוב שהיה עשר, אמר לי מישהו ביציאה. עשר, הבנת?! לא רק הבנתי. ראיתי. לא היה מאושר ממנו. ראית לו את ה-10 בעינים שלו, ואם תשאלו את המבקר – הוא יעיד עם יד על הספר: הקהל מה-זה-נהנה. אחרי מחרוזת אייל גולן, שהגיעה
דמיונו הקודח של זאב נחמה גואה בשיר "קאזה דה לונה" מהמלהיבים בדיסק החדש. מה אין בשיר הסהרורי הזה? "ערבסקות על השער", כתובת בצבע בורדו "קאזה דה לונה", "סוכת לימון" שציירה את הצל שלה על שביל האבן, ריחות יסמין, פותר חלומות. מה
לא פעם ולא פעמיים שאלתי את עצמי: איך אתניקס עדייין קיימים? איך זה שחבריה אינם מחפשים כיוונים חדשים? למה הם מחזיקים בקרנות הלהקה כברירת מחדל אולטימטיבית? השאלות נבעו מהתחושה שהלהקה מיצתה את עצמה. אבל מתברר שברוק המקומי שרידות היא לעיתים
