אוספים הם המצאה מסחרית של חברות המוסיקה. עורכים לקט ממצה מכול התקליטים/דיסקים של היוצר זמר, אלא שבדרך כלל מה שנקרא "דה בסט אופ" בלעז, אלה הלהיטים הקליטים, בהנחה שיחפשו על שירים מוכרים. מכירים. מבחינה זו, האוסף של קורין אלאל מנסה
יוסי חורי עבר שלושה גלגולים עם הצמד. הראשון ב-1960 עם ניסים מנחם. השני – עם אורי הרפז (1977) ואז עם חגי רחביה (2015) הצמד גיבש כבר תפיסת עולם הרמונית ששולבה בעיבודים קוליים המצטיינים ברקמה מעודנת של מוסיקה דרום אמריקאית, בבנגינה שהבליטה השימוש האפקטיבי
יש זמרים שאינם מאשרים להוציא שירים ישנים שלהם מלפני עשרים ושלושים שנה, בגלל פערי איכויות. יש מצבים שהם חוזרים לאולפן ומקליטים גרסאות חדשות. באופן לא מפתיע, במקרה של מתי כספי, רוב השירים לא מצריכים אותו לחזור לאולפן. כספי כבר אז,
אני שומע את אריק איינשטיין שר "אהובתי לבנת צוואר", "דוד שמש ואנטנה גם" ו"אליפלט", חוה אלברשטיין ב"שיר משמר" וב"השכם השם בבוקר", יהודית רביץ ב"וידוי", נורית גלרון – "היה נא טוב אלי", אריק לביא ב"אנאקש", שלישיית קצה השדה ב"השמלה הסגולה", עדנה
צודק יענקל'ה רוטבליט בדבריו בפתח האוסף שיצא לרגל יום הולדתו ה-75 של שמוליק קראוס: לך תדע את הסוד-קוד הגנטי שעומד מאחורי המנגינות האלה של שירי "החלונות הגבוהים" שרובם ממשיכים לככב ברשימות השידור, החיבור המוסיקלי למרים ילן שטקליס, המנגינות המופלאות שחברו לשיריו
המוסיקה של נורית הירש נמצאת בתוכנו, מהלכת בינינו, חלק בלתי נפרד ממה שמכונה "זמר עברי", שמבחינה מוסיקולוגית – הוא אינו זמר עם (פולק מיוסיק) המזוהה על פי אלמנטים מוזיקליים כמו המוסיקה היוונית, למשל, אבל מוסיקה של הוויה תרבותית מקומית, ומבחינה זו,
כמעט בכול פעם שהוא מנגן, שומעים מנגינה קסומה. איך לאפיין את המוסיקה שלו? מורכבות פשוטה? פשטות מורכבת. נכון, אבל זה מעט מדי. כור היתוך של הרבה השפעות שהתנקזו לאפיק של יצירה מקורית? הרמוניות לא צפויות שמביאות ניואנס לטקסט? נגינה באוריינטציה
בשנות השבעים צמחו אחדים מהאקספרימנטים המוסיקליים המעניינת ביותר של המאה ה -20. בבת אחת נולדו רוק מתקדם והניסוי הגדול של מוזיקת פיוז'ן. ג'ון מקלפלין היה אחד המובילים והיוצרים של ההיתוך, החל בלהקתו "תזמורת מהווישנו" ("Mahavishnu Orchestra") . הרכב חשמלי-אלקטרוני שהוציאכמה
חנן יובל הוא טרובדור ארצישראלי. מה זה טרובדור ארצישראלי? אין לי ממש הגדרה מדויקת, אבל נדמה לי שזה קודם כול יוצר שמאמין שיש קשר בין השיר, הלחן והמילה העברית. מילה עברית זה גם כול מה שקיים במקום הזה – מזיכרונות
אני מקשיב ל-42 שירים של יהורם גאון. לא משימה קשה. המנגינות האלה מתנגנות מאליהן. רכות ומלודיות להפליא. עולות מנבכי העבר. מעוררות געגועים. כשיהורם גאון החל את הקריירה שלו, לא סווגו זמרים לפי ז'אנרים – פופ, רוק, מוסיקה מזרחית. כשהוא התחבר
מסע על פני שירי שלום חנוך הוא מבחינתי האישית – מסע אישי בזמן מהול כבר בקורטוב נוסטלגיה שמתחיל ב"למה לי לקחת ללב" עם אריק איינשטיין, 1970. "יש לי הרבה דימיון לאהוב מראש" ו"יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח". שיר כאב עם נחמה קטנה. שלום את אריק כתבו פשוט ונכון. וזה
גם בתפזורת שירים הנקראת "המיטב", מחפשים את הטובים ביותר. ישי לוי זרק 37 שירים לאלבום כפול של סלט ושאר ירקות. אחד החסרונות באסופה מסוג זה, שאין בה לחלוטין חוט שידרה אומנותי. שיר מפה, שיר משם. תמהיל לא ממוקד שמתחלק שבלונית
עשיתי next בשלט על שני הראשונים, "היא הולכת בדרכים" ו"בא לשכונה בחור חדש". הכי פשוט לומר – האוזן התעייפה משני אלה. אם לפתוח במשהו בניחוח אוריינטאלי, הייתי מעדיף את "בן בסט" או "כל הליל אני בגנך". לא חסרים לאלון אולארצ'יק
