המלצות סינגלים

לא יודע למה האמנתי שיהודה סעדו לא יתיישר על נתיב מוסיקת הכפיים ה"מזרחית" המקומית. והנה זה קורה. טקסט אינסטנט, מוסיקה – קצת פחות (אינסטנט), ורק קולו האקזוטי יהיחודי מזכיר את פליט "כוכב נולד" 2005. סעדו (או יועציו) הגיע כנראה למסקנה שבמציאות

"כמה עוד דרכים" הוא משפט שאלה, שיכול להימשך עד בלי סוף. ביטוי תמיהה סתמי, שלא אומר כמעט כלום. כמה דרכים להישבר-להתמכר-לאהוב-לשיר-לגעת. מסוג הטקסטים שעוברים לידי בלי שאיעצר. ואז מגיע הלחן הנוגה והטון הסנטימנטלי של הראל סקעת, טוען באמוציה מלודרמטית, ומחלץ את

מוסיקת מערבונים ישראלית? אניו מוריקונה הירושלמי? דג נחש עצבני שהוציאו אותו מהמים? לא זה ולא זה ולא זה. שיר על נקניק. מפחד מנחשים. נמנע מעימותים, קיפוד בלי קוצים, מעדיף קינואה-עדשים וכוסמת על פני בשר. חייל של אהבה. נמר בשדות חיטה. הקיצר

העצוב של ארקדי עוטף שיר על המולדת – שהוא שיר על עצמו. מולדת היא עובדה, אבל עם כל הכבוד לה, אינה פותרת את מצבך האישי. מיכה שטרית מתייחס לפער. "גולה" משמעותו – נאלץ לעזוב את ארצו. המטפורה מורכבת: על הנייר

נו, באמת, ילד בן 17 עם סדקים על הפנים, סדקים בלב, מתבכיין כמו כל זמר ים-תיכוני סוג ה'. עוד לא נולד הכוכב, כבר מנסים עליו מתכונת של כוכב זמר ים-תיכוני. ראש מסחרי: השוק בוער. אם אתה לא תופס בזמן, אתה

כשאתה בדאון – עננים שטים לתוך השיר. כשעצוב – אתה מתפלסף, שואל שאלות. חוזר למהות הקיומית. אבי בללי מחזיר את נקמת הטרקטור לאלבום חדש – בשיר מינימליסטי שמבטא את עומק החידלון. אפילו השמש והירח לא לטובתו. המסקנה – אין ישועה,