ראיתי את "החומה" The Wall באולם ארלס קורט בלונדון 1980. זו הייתה אחת מ-28 ההופעות הראשונות של פינק פלויד בביצוע היצירה, לאחר צאתו של האלבום (1979). בסוף השבוע הזה, 32 שנים אחרי, העלה רוג'ר ווטרס בפעם האחרונה את "החומה" בקוויבק
פעם שלישית שאני שומע את היפנית האלהית אצלנו, ומהפעם הזו קשה להירגע. פסנתרנית כזו לא שמעתם. הירומי אוהרה (Hiromi Uehara) היא פצצת כישרון, כולה יצירתיות אנרגטית, מציבה רף חדש גבוה מאוד מול הפרמטרים הקונבנציונליים של נגינת פסנתר הג'אז, בנגינה שיש בה
פרח אדום בשערה, שמלה לבנה כשל כלה בחתונת כפר. ערב טוב תל אביב, היא אומרת ככוכבת שבאה להופעות. ובאמת, תל-אביב היא נקודה על מפה בשביל יעל נעים. בסיס היציאה פריז, שם היא קיבלה גם את ההודעה על בחירת לזמרת השנה
מה היינו מפסידים אלמלא נודע על "זמרת השנה בצרפת" Best Female Singer. הצרפתיה "משלנו" ממוצא ישראלי, כמה-אוהבים-את-זה-כאן, הטפיחה על השכם הישראלית הגאה, אבל הגאווה – כולה שלה, של יעל נעים. יש לה במה. גם כשהיא הוציאה ב-2008 את New Soul,
