כמעט בכול פעם שהוא מנגן, שומעים מנגינה קסומה. איך לאפיין את המוסיקה שלו? מורכבות פשוטה? פשטות מורכבת. נכון, אבל זה מעט מדי. כור היתוך של הרבה השפעות שהתנקזו לאפיק של יצירה מקורית? הרמוניות לא צפויות שמביאות ניואנס לטקסט? נגינה באוריינטציה
את השיר (שמוגש כאן בגרסת "העיקר זו המוסיקה" פסטיבל הפסנתר מארח 2010) שמעתי לראשונה ב"מחשבות ואפשרויות" (1995), אלבומם המשותף של יוני רכטר ועלי מוהר ז"ל. אז השתתף בביצוע אבנר קנר וקבוצת בנות ממקהלת העפרוני. שנה אחר כך ראיתי אותם יחד
יוני רכטר פותח בסמבה קלילה. "במקום כל זה". הטקסט של שלום ויינשטין, פנים חדשות ביצירה שלו (שבעיקרה מתבססת על שירים של עלי מוהר), אומר דברים פחות קלילים על התקהות הרגש. על הסתירות שבחיינו. רכטר בחר לחייך בשיר הזה, וזה יצא קליט ופריך. גם ב"מחשבות על אהבה"
