חיים איפרגן מסובך, מתוסכל, מתוסבך באהבתו הבלתי מתגמלת. היא לא עוצרת, לא שואלת מה עובר עליו, מצלמת שקיעות במגדלים של תל אביב, איבדה את עצמה במרדף אחרי ציפיות, והוא מת מגעגועים. ברור מה עובר עליו, לא הכי ברור מה עליה.
לא ברור על מה מקונן חיים איפרגן? שהיא חזרה בתשובה בלי להודיע לו? שמישהו אחר סיפר שהיא השתנתה ("אמרו לי") או על עצם השינוי עצמו? שהג'ינסים שלה הפכו חצאיות? "עוד סלפי מהכותל"? מה הבעיה? הרי בשיר הוא מודה שהיא "צודקת",
שרבטו לחיים איפרגן שיר על יחסים עם כל מה שהולך בשפת הרשת. יש כאן "אינסטה", "סטורי" ו"עוקב" וגם "מאמי", "פוזה" ובלאגן". איפרגן מנסה סחבקיות בהומור, אבל המלל ה"עדכני" שכתבו לו תפור סתמי ומופרך. המוסיקה מתכתבת עם הגחמה הכאילו מצחיקה. איפרגן
חיים איפרגן שר 4 שורות נבחרות מתוך הפיוט המיוחס לאברהם אבן עזרא. תכלית הקיצור – לפנות דרך לצלילים. במקום מילים – בעיקר הסלסול. את הפיוט שנאמר ביום הכיפורים, לקח איפרגן לרחבת הריקודים בעיבוד דאנס קליל שמתבסס על אלתור של כינור (נאור
אבא, תרשה לי, חיים איפרגן, לא יאהב את הטקסט הזה. הוא יגיד לך: חיים, ומה איתך? אתה לא בן אדם חי, קיים, נושם? מה, אתה תינוק בן יומיים, שזקוק לאבא ולאמא? איך זה אתה מטיל עלי את כל מה שאתה
