צרת רבים חצי נחמה, או נחמת הטיפשים. במה תבחר לירון בן שמעון? היא מתארת אישה, שהולכת בלב כבד לישון, אפילו מבלי להסיר את האיפור הכבד, שמהווה בד"כ סוג של מחיצה בינה ובין העולם. הגבר שלה אכזב והחלומות שלה מאופסנים, ליבה
כמה "קצת" ממנה הוא רוצה? האם המעט הזה ממנה יכיל את המרובה או שיעצים עוד יותר את המשיכה? ההתנסחות השטחית מאפיינת סוג של טקסטים הנפוץ בפופ הים-תיכוני, המשמש זמרים להתבכיין על מר אכזבתם מאהבות שהושבו ריקם. הפניה למאכזבת היא בגוף
יש שירים ישנים שמקומם בשירון, או ליד הפסנתר של שרהל'ה שרון. אני מבין את הצורך לייבא שירי עידוד מגנזכי הזמר העברי בימים קשים אלה, אבל גם גרסה פחות חגיגית כמו שירדנה ארזי שרה ל"שירו שיר אמן" – אינה מעניקה לשיר
ליעד כהן משכיב עצמו על ספת פסיכולוג אישית. שיר של ביקורת עצמית. מעמיד מול עצמו מראה. "תחשוף אותה ההונאה הגדולה שלך/ תגלה את האמת/ זה לא מי שאתה". מילים פשוטות: ניסית להיות מישהו, אבל לא היית אתה. שיקרת לעצמך. עכשיו
תארו לעצמכם: בחור מבקש מבת 18 להיות "פחות בולדוזר ויותר אישה", כדי שהכנפים הגדולות שלה "לא יחסמו לו את השמש", והיא מתבאסת מזה – "המילים המכבות שלך שרטו לי את הנפש". עדי ביטי שרה על סיטואציה לפיה הבחור שאיתה רוצה שהיא תחזור
מה בדיוק "הם" רוצים מעדי ביטי, שהיא מנסה לשתף אותנו במר גורלה? אני מבין שהבלגנים היו עם אבא שלה. לפי השיר היא המטרה לפגיעת החיצים בתוך הג'ונגל. האם עד כדי כך קמו לה שנאה ואויבים? מי הם חורשי רעתה? בשיר היא
וידוי פרוזאי יותר מאשר שירי על כמה רע לו. כל מה שקורה לבנאדם ששגרת החיים המנוכרים מחניקה אותו – עד רצון אובדני. לא מעט אנשים בעידן הטכנולוגי מרגישים כלואים בתוך עצמם-חנוקים-שחוקים-חסרי ביטחון-זרים.(צפו בוידיאו) פוחדים ללכת אחרי הרצונות האמיתיים שלהם ונגד
אל תשאלו את מיקה קרני בת כמה היא (הגוגל כנראה אינו משקר), אבל לפי השיר הזה, תורידו לה 20 שנה לפחות. יש משהו צעיר באלקטרו פופ מלודי שמשרת טקסט נעים הליכות. היא לוקחת רק את הצד הבהיר של החיים –
