מה יש לחפש באנטארקטיקה? ממש אין מה. השבוע שמעתי את קורין אלאל שרה את השיר בהתלהבות עם חבורת "זהו זה". שיר מלהיב ששרד חזק מ-1989. אכן – אין מה לחפש אנטארקטיקה. אני חיפשתי אותה בגוגל. יש ביבשת הזו שטחים נרחבים
נוער שוליים (מיקיאגי, דודי לוי, קובי פיטרו, ערן אמיר, רועי שקד) הייתה ספקית הלהיטים וההערצה של התשעים, ואני אומר את זה בלי טיפה של התרפקות נוסטלגית. החבורה עשתה פופ שהיה – ואני לא נסחף – פריצת דרך קטנה, אך לא
לא ברור מדוע נזקק יוני רועה לשרותיה של כותבת מילים (חנה גולדברג) לצורך מיחזור תפילה בקשת הרחמים הנפוצה הזו המתבססת על "אדון הסליחות", אחד הפיוטים הידועים ביותר בסדר הסליחות, שנאמר מדי יום במשך חודש אלול ובעשרת ימי תשובה. "אדון הסליחות"
"שכונת המצליחים" אינה הבעיה, אפילו לא הפגישה המוזרה עם אלוהים במעלית, אלא הנפש הבוכה. הפרספקטיבה הסוציו-אקונומית היא רק רקע למצוקה הפנימית. את הנפש הזו מצליח אורי ביילין להביע בשיר הקצר, להעניק למילים תוכן אמוציונאלי נוגה החל מצלילי הפסנתר בפתיחה, המשך
בואו נחזיר את "נאחז באוויר" לאוויר בגרסה חדשה מתוך הופעה חיה. עיבוד באוריינטציה של מוסיקת עולם עם קריצה למוסיקה אירית בקצב איטי יותר לעומת ההקלטה המקורית. זהו שיר על אהבה ללא נשוא למי שאינה מחזירה אהבה. הטבע מגויס להמחשת הטראומה. השמיים
גבר שר באמבטיה שלה. מה עובר לה בראש? מה קפץ לי לראש? הזמרת ליליה 1989. פעם טענו שזה שיר פרובוקטיבי. אז בדקתי: מצחיק, ציני, מפולפל. פרובוקטיבי? – ממש לא. מה שקורה שניות לפני שמים עוזבים את הגוף והדלת נפתחת. גרסת
