כשקובי שר על "עננה" – בוקעת מליבו-גרונו תחושת צער על מי שתקועה תמיד באותו מקום רק עם מישהו אחר. "ניצבת בתנוחה הידועה" האם התכוון לזונה? מטפורת העננה מבטאת קדרות ודכדוך, מעניקה לעננה דמות עריטילאית, ששטה לה הרחק למעלה, שבויה בחלל ומנותקת מכל מציאות.
קובי אוז את את טיפקס אומרים שלעולם לא מאוחר לדבר על זה, הגם שהשיר עתיק והגם שהנושא נמצא כל שעתיים בחדשות: מחירי השכירות משתוללים, חלום הדירה שבק חיים, הבן אדם עובד עד כלות כוחותיו וצאת נשמתו, ואין אור בקצה מנהרת
מי אחראי לבובות (דחלילים) שעושקות אותנו באמצעות מנגנונים שמעסיקים מקדמי רמיה, מניפולציה ועבודה כדי לשלוט בנו ולעבוד עלינו בעיניים? נדמה לי שעל כך קובי אוז אינו נותן תשובה ברורה. כל מי שבחר בעומד בקודקוד הפירמידה, מגיע לו שיאכל אותה. הוא
תמיד היתה לי הרגשה, שקובי אוז משחר למוסיקת קרוס קלטשר עממית, כזו ששמשלבת שפות וקורצת עין. "יא מוסטפה" הוא הגשמה פַּר-אֵקֵסֶלַנס. בתוך רב התרבותיות של עמנו אנו חיים. שירי הפולקלור מפעם מסייעים להפיל מחיצות. כאן הערבית חוברת לעברית שחוברת לצרפתית וגם
על השאלה מהו פופ מזרחי טוב, נתנו קובי אוז והטיפקסים תשובות באלבום הזה, מכל בחינה אפשרית, טקסט, מנגינה והפקה הדיסק שיצא לפני 20 שנה מענג, חכם בפשטותו, ואם להתחיל מסופו, השיר "סתם" הוא אחד השנסונים השנונים שנכתבו על "מדינת הסתם",
קובי אוז מנסה לספר במלל, בצליל ובטון בהיר רשמי סיפורה של אמו, רחל (רמונד) אוזן ומשפחתה מאז הימים שהנאצים נכנסו לטוניס. זהו סיפור של פליטות, עליה קשה ומלחמות עד להתערות בבית חם בישראל. בשפה הכי פרוזאית הפשוטה ביותר, מתאר אוז
טיפקס וקובי אוז עושים עבודת כפיים שקורצת למיינסטרים, אבל מפרספקטיבה של הומור עממי שאינו נטול עקיצות על הז'אנר הים תיכוני מתוך הבנת המציאות של בתוך-עמי-אני-יושב. בשיר הפתיחה "המשורר", שר קובי אוז פניה לכותב השירים – "נגן לנו חופה ותעשה קופה/ שיר
יש שמח ויש שמח. יש שמח ישראלי שעושה אותי עצוב. יש שמח שמשמח לבבי. אני אוהב את השמח של קובי אוז וטיפקס ל"מה איתי" למרות שהוא מחרב לחלוטין את יחסי הרגישים והרגשניים עם "מה איתי" הישן, העצוב והטוב של אריק
למה לבכות כשאפשר לצחוק. למה לשיר דיכאון נוגה, כשאפשר לרקוד את הזחיחות. גם קובי אוז חושב ככה. רשימת הדברים המבאסים ארוכה (עיין מטה). העצבים אוכלים. אבל לאוז לא מתאים לקונן ולקטר. כשהעצבים אוכלים, לוקחים שולחן ליד הים, ונכנסים למצב של
העין הצוחקת של קובי אוז לוקחת בסרקזם אל המציאות השקרית המופרכת של כוכבי הבין-לילה, שזהרו בשמי הפרובינציה. היא זכתה בריאליטי. כל הזרקורים – אליה. הוא, החבר מהעיירה, יוחלף ע"י סלב או איש ממון. למרות שהכריזה על אהבתה אליו, ימצא עצמו,
היה שמח. נו דאל מומנט. מי שלא ראה שמחת הקהל בהופעת האיחוד של טיפקס 2014, לא ראה שמחה. קרא עוד
זאפה קטן על האיחוד הזה. זאפה היא ניסוי וטעייה. הניסוי הוכתר בהצלחה עוד לפני הצליל הראשון. משחק מכור. סולד אאוט תרתי משמע. כאילו שלא ידענו: הקאמבק מתברר כעסקה הטובה ביותר במוסיקה בכלל ובמוסיקה המקומית בפרט, אבל יכול להיות שגם קובי
הופתעתי: שבוע וחצי לפני האירוע – יוצאת הודעה על פסטיבל ערד 2012 שנקרא "יש זמר באוויר". וגם – הכרזה על חגיגות 30 שנה להיווסדו. מרגש את מישהו? גם בני בשן, איפה הילד, נחצ'ה היימן, דניאל סלומון, שרית חדד ונבחרת The
אחרי 74 דקות של האזנה, אני יכול להגיד: יש לנו יצירת פופ ישראלית ים-תיכונית, שיוצאת מיוצר מעורב, רגיש וחכם. יש פה 26 קטעים, שילובים של מוסיקה וקטעי ביניים, הדבש, הכיפאק, אבל גם החיים. קובי אוז לקח את עיירת הפיתוח הישראלית,
