אומרים מה שאומרים על סוף העולם ועל איחוד כל הנשמות, אבל מן הסתם זה חלק מהתחושה של משהו מבאס בתוך הזמניות של החיים העכשוויים. לפעמים עצימת העיניים עדיפה ו"להיות עיוור זו מתנה". האם החיים בואקום הם פיתרון? גם אם לא –
מרוב אהבה הוא השתתק. מרוב אהבה לא נשארו שתיקות, אז הוא חיבר לשניהם המנון. בכל זאת נשארו מילים. שאאמין לגבב המילים הזה? הצחקתם. טרחו לחבר לגילי ארגוב מילים על אהבה. בסדנא לכתיבה יצירתית, הייתי מנסה לעבוד על זה. לא בטוח