יאיר גורן

חיזיון, סיפור מתח, מסר סוציאלי, אספקט אישי. נעלה עם יהודה פוליקר על הכביש הראשי לפי קצב השיר. עם המוסיקה הזו אין בעיה להתחבר. זורמת, נגישה. הטקסט הוא פאזל שחלקיו מנסים להתאחד. סירה מיטלטלת בסערה עומדת לטבוע, שליח נמלט שמחפש מקלט

כואב אבל פחות. הכאב כבר "שקט כמו נחל".  פוליקר מסכם מצבו  בינו לעצמו. "לא משקר לי כבר כמו פעם/ והכל יותר בהיר". שיח אישי שאומר: יש לי מה להגיד עלי ועליך – אבל מנקודה של מבט מפוקח יותר, פחות כאב