שרון גסטהלטר Even If
"זה בטוח יותר בפנים / ללא שמש / ללא קווים עדינים / ללא גשם בעיניים", שרה שרון גסטהלטר, ואני מנסה לחדור אל מוחה המתלבט-חרד בשאלות אישיות על רקע ניתוק וניכור מסביבתה. ההתלבטות היא בין להישאר בבדידות בין הקירות ובין הפחד
"זה בטוח יותר בפנים / ללא שמש / ללא קווים עדינים / ללא גשם בעיניים", שרה שרון גסטהלטר, ואני מנסה לחדור אל מוחה המתלבט-חרד בשאלות אישיות על רקע ניתוק וניכור מסביבתה. ההתלבטות היא בין להישאר בבדידות בין הקירות ובין הפחד
יש מקרים שאתה לא יכול לכתוב התרשמות משיר בלי הקדמה של מידע חוץ שירי. השיר בו גבריאלה מארחת את ארז לב ארי שווה מבוא קצר: גבריאלה היא אישה בת 74, שחלתה במחלת ריאות קשה. כחלק מהכנות הפרידה שלה ממשפחתה, היא
שרון גסטהלטר הנציחה הבזק של מחשבה. הרקע: מאפרה מלאה, כיסא ריק האור הכחול העמום מהבהב עוד ועוד, ואנתוני הופקינס שחורך את השתיקה ב"שמור את עצמך" מתוך סרט. זה יחזור על עצמו. אותו סרט – יום אחר. מה עבר לה בראש. What
על מה היא חולמת עכשיו? זו השאלה שטורדת את יאיר רובין בשיר הקצר. נעלה איתו על הכביש הראשי. יש כאן קצב נסיעה מקדם נרטיב. למעשה, מסלול הרהוריו הוא מסלול ריצה, בו נחשף סיום יחסים. "היה לי זמן להתחרט, אולי את
המנגינה זורמת בקצב ריצתו של הכלב. הקול המחוספס של יאיר רובין שר געגועים בטון מרוכך ועמוק. הדובר חוזר עם כלבו לשכונה שעזב מן הסתם. הכלב מזהה מיד את הריחות, והוא – את התמונות והקולות. במהלך הביקור חוזר הסיפור בבר השכונתי.
שגרת יחסים מבאסת – הזווית שלו. סימני שאלה נשארים תלויים באוויר. טקסט קטן. מה מהות הגברת שממררת לו את החיים? כשהוא פתח את הפה, הלב שלה נסגר. מה גורם לו להישאר איתה? לחיות על ה"ככה יהיה"? בשביל יאיר רובין הייתי