רונית שחר חוזרת לשלום לתמימות
"שלום לתמימות/ למדתי גם אני לשקר/ לא יקרה לי דבר אחרי שאמות/ אין בסוף עולם אחר/ למדתי גם אני לשקר/ לא יקרה לי דבר אחרי שאמות/ אין בסוף עולם אחר". רונית שחר חוזרת לשיר הזה, ששמו היה גם שם אלבום
"שלום לתמימות/ למדתי גם אני לשקר/ לא יקרה לי דבר אחרי שאמות/ אין בסוף עולם אחר/ למדתי גם אני לשקר/ לא יקרה לי דבר אחרי שאמות/ אין בסוף עולם אחר". רונית שחר חוזרת לשיר הזה, ששמו היה גם שם אלבום
אין כמו יפו בלילות הירח האלה, אבל כדי לראות ולשמוע את פסטיבל הג'אז שנולד בה, תצטרכו לשים בווויז "בית ציוני אמריקה" במרכז ת"א… זה קורה כשפסטיבל יפוג'אז עובר שלושה קילומטר צפונה לתל-אביב, ועדין נקרא "יפוג'אז", כי על מותג לא ממהרים
"סוף עונת התפוזים עם ניצה/ דבש ניגר מריח הדרים/ ניצה מחלון חדרי הציצה/ את חושי הקיצה.. / ופתאום זרועות וצווארים" על הטקסט חתום מאיר אריאל. לחן: שלום חנוך ואריאל זילבר, השניים שהובילו הרכב, שהביא רוקנ'רול טרי, רענן, אנרגתי ולמלהיב לתרבות המקומית.
אני מנסה לפענח את מהות המשולש "עדר 2 ליפשיץ", האב יהודה עדר, הבן אלון עדר ורוחו של הרי ליפשיץ, (יוצר שותף להקמת בית הספר למוסיקה רימון עם המייסד יהודה עדר), קרובי משפחה שמנסים להוציא הזדהות לפועל. הטקסט אינו מספק מניע
להקת תמוז עלתה מן האוב 40 שנה אחרי ששמעתי את ההופעה האחרונה של ההרכב בצוותא ת"א. שיר חדש? אלבום חדש? חס וחלילה. כששלום חנוך ניגן שיר אחד בלבד מאלבומו החדש "זום" בחלק הראשון של המופע הכפול, יכולת להבין כי גם
היסטוריה, מיתולוגיה, פנתיאון. מילים של עיתונאים. במוסיקת רוק זה עובד. תגידו "תמוז" – ויש לכם את כל המטען הנ"ל על הרכב אחד. חייה של הלהקה לא היו ארוכים (רק שנתיים) אבל היא זכתה לאריכות ימים בדברי ימי הרוק הישראלי. ארבעים
כבר בהאזנה ראשונה, בא לרקוד את חוסר הצדק וחוסר הנימוס הבסיסי. הכל מעצבן, אבל תנו לי רוקנ'רול, ונפתור בעיות. יהודה עדר עשה רשימה קצרה של דברים מעצבנים. אין לו חשק ורצון לחפור. רמזור מקולקל עם אי שיוויון ערך האדם הולך