יהודה עמיחי

באוקטובר 2009 שמעתי את הביצוע הזה של קרני פוסטל בערב שנקרא "בנות חוה", הצדעה של זמרות לחוה אלברשטיין, שנערך במסגרת פסטיבל תל-אביב הראשון למוסיקה בצוותא ת"א. עכשיו השיר יוצא במסגרת "שרות חוה אלברשטיין", פרויקט עבודה עברית, המתבסס על המופע החד

לחזור ל"שיר ליל שבת"  של יהודה עמיחי ומשה וילנסקי. המילים מתכתבות עם החדשות המגיעות מאוקראינה.  מהמולת ההפגזות דרך הכבישים והנסיעה שמתארכת  ומובילה אל תהום החרדה והיאוש. 2022 והעולם נותר רע מיסודו. אין כל חדש תחת השמש. רגע היית שלו שאנן,

בעבר מלחינים אתגרו עצמם לחבר מוסיקה לטקסטים כאלה, שלא נכתבו להלחנה. קראו להם – "שירי משוררים", והם נכנסו למשבצת ההפקות המיוחדות של גלי צה"ל. אם יש שיר שמזוהה עם ההרמוניות המיוחדות של הדודאים – זה השיר הזה של יהודה עמיחי:

נזכרתי בגרסה של יוסי בנאי לשירו של יהודה עמיחי. ההשוואה כמובן מתבקשת: איזה לחן ואיזה ביצוע קרובים יותר לעומק המשמעות של השיר ולרוחו? השיר נפתח במטפורה הלקוחה מהנוף: רכבת ובצידה הר שרואים בו שכבות, זו על זו. מכאן – מעבר ליחסים

השיר במקור נקרא "גשם בשדה קרב". בגרסת הסינגל שקיבלתי נקרא השיר "גשם יורד", מה שמעוות את כוונת המשורר. בשיחה שהיתה לי עם מלחינו,  אשר ביטנסקי, הסכים להחזיר לשיר את שמו המקורי. בשיר עצמו אין ביטוי מְכַוון, שמדובר בחברים, שנפלו במלחמה,

כבר עשר שנים בלעדיו? לא יכול להיות. אבל רוחו של יוסי בנאי חזק כאן. הקול הזה נשמע כעולה מן האוב, במונולוג המופנה לאהובה על החיים והמוות ומה שביניהם. הוא פותח במטפורה הלקוחה מהנוף: רכבת ובצידה הר שרואים בו שכבות, זו