יוסמיסיק

עידן עמדי המכתב האחרון
שירים ישראלים - הגדולים ביותר

עידן עמדי המכתב האחרון

שירים שכתבו נופלים לעיתים יותר חזקים ממצבת אבן. כמה אירוני, שהמילים הפשוטות נשארות חקוקות כזיכרון צורב וכואב כשהן הכי אותנטיות, נוגעות בפשטות באמת, כמעט מתעדות את המתרחש. עידן עמדי הלחין ושר ברגישות במנגינה נוגעת ומגעת בעיבוד הנוגה של עמוס בן

מים אוויר אדמה ואש

"מים, אוויר, אדמה ואש" – שם יומרני מעורר ציפיות למשהו דרמטי, אבל אחרי 11 שירים אפשר להפעיל צפירת הרגעה. שום דבר מחולל סערות אינו מתרחש במוסיקה של יוני פוליקר. בשיר הנ"ל, פוליקר מסמן מטרה צנועה – "מה שביקשתי שיהיה לנו

עדות

אורן דה-גרציה כורך סיפור יחסים של לילה אחד עם גורל אנשים צעירים שלא יחזרו הביתה מהמלחמה וגם עם עולם מתאבד-מתמוטט. כותב השיר עמס על מבצעו נרטיב שמגיע עד למשפט "ובבוקר היא ידעה עד כמה הייתה צמאה / למין לילה שכזה

רץ אל האור

אני קורא את הטקסט של עידן עמדי ולא הכי מבין למה חותר המשורר, כלומר מה הוא רוצה מחייו? רוצה לזרוק את מה רחוק? ("את זה"??) מי הם הפקחים בשיר שלו? למה בא לו לצעוק? האם זה שיר מחאה סוציאלי? (פושטי

מקבלת פרס אקו"ם

חוה אלברשטיין מקבלת פרס מפעל חיים מאקו"ם. זה לא הפרס האחרון שתקבל על מפעל חייה. לא גדול  עליה המושג "מפעל חיים". חוה היא מהסוג שאפשר להגיד עליה בלי להפריז – האחת והיחידה. לישראל היא כמו מרצדס סוסה לארגנטינה, כמו אדית פיאף

דילוג לתוכן