ים רפאלי

ים רפאלי אינו סובל מטראומת הפרידה הגברית להיפך – השיר מספר כיצד הזוגיות הצילה אותו ממשבר נפשי אישי גדול, חוסר אמון בעצמו, בחיים. לפי שיר הוא נמצא במצב של הלם נפשי בו הוא אינו מסוגל להתמודד מול עצמו. כשהוא "כמעט

ים רפאלי שר מכתב לאמא אהובה שאיננה. מרגיע אותה שהוא בסדר, מצד שני כל כך מתגעגע שהוא מקנא בציפורים ובכוכבים שבשמים, שקרובים אליה יותר ממנו. מתבל בסיפורים מחייו, אהבה חדשה, היחסים עם אבא. כל מה שהראש שופך למכתב בזרם מחשבה

עוד נתגעגע לדור המזוין של אביב גפן ב"עכשיו מעונן" – זה המבולבל מבית מגעיל ומפחיד – מול הדור ש"כבול באזיקים" של ים רפאלי. כמעט 30 שנה מאז, יוצא דו"ח על הדור הצעיר של ימינו. תעבירו את הטקסט, תערכו משאל. כולם

אני מצטט מעצמי מביקורת על אקס פקטור לפני כמעט 4 חודשים (19.10.17): "אפשר כבר עכשיו לסגור את הבסטה. לוותר על המשך העונה השלישית של אקס פקטור. לחסוך את דרך הייסורים של הצופים, הנאלצים לספוג מניפולציות של עריכה וטונות של פרסומות. נמצאה הזוכה:

אלה הם ימים טובים שהלבבות מתרחבים ובני אדם  נפתחים כמו פרחים באביב, ותודה לקורונה על החידוש לשיר הזה של אורי רווח מהסרט "רק היום" עם זאב רווח. היפ הופ חיובי, מחבק? סאבלימינל עלה על הגל. תחום התמחות. תנו לו להדליק

ים רפאלי מחבק את צער הזיכרון, המכיל דמויות של ילדים שנעלמו ועולות עכשיו, וגם חבר מסוים אותו הוא זוכר "כמו אור באפלה", שהשפיע על חייו. לתוך ההתרפקות נכנסות הערות סרק סתמיות שאינן מסייעות לקוהרנטיות של הטקסט כמו "גם לי קשה

יש שמש, יש דמעות, לילה קר וגם אלף כינורות. מלחמה ודממה. מה שהיא אומרת, מה שהוא מרגיש. ים רפאלי לוחץ על דוושת הרגש. הסערה הפורצת מלב שבור מגיע עד קצה המנעד.  גבר ממרר את תסכול אהבתם הנגמרת. הטקסט בנוי ממקבץ

למרות שעזבה "בלי לדבר", המליצה לו לכתוב את כאב העזיבה –"כי שירים כמו הלב תמיד סופם לכאוב".  בז'אנר הים תיכוני, אזכיר ליהלומי את קלימי, המתמחים בז'אנר, הרבה שירים – סופם אינו לכאוב אלא לעשות שמח. לשמח-לשמח-לשמח. מצד שני, צודקים, יש

ים רפאלי שולח את הכאב למצוא לו חברים לטייל איתם בלילה. האנשה מעניינת של סבל,  צער ודכדוך. להתרחק מהם, לא להיכנע להם. השיר הוא מונולוג של שכנוע עצמי. הכאב גדול בחשכה, אבל אם תהיה סבלני – בסוף הכל יסתדר. לפי

נחזור על הכותרת: הברינקס היו צריכים ללכת הביתה. אלירז זאדה – לעלות לגמר. הסיבה פשוטה מאוד: בתוכנית המתבססת על אודישונים, מצב של אובדן זיכרון זמני (חִשכוֹן, בלקאאוט) הוא סיבה ללא עוררין לניפוי. אנחנו נמצאים בשלבים הסופיים של התחרות, ונדרשת מקצוענות ממדרגה

השופטים בשלב הלייב אינם יודעים מה לעשות עם עצמם. אין להם עוד השפעה על תהליך ההצבעה, ולא נותר להם אלא להתברבר, להצטחק, להתפעל בסופרלטיבים עקרים (סאבלימינל, שירי מימון אינם מסוגלים לפתח רעיון  מעבר  ל"מדהים", "מלהיב", "לא נגע בי") ולא אינטליגנטיים, ולפרגן

עברי לידר, קיבל משימה קשה לנפות כישרונות מקבוצת הצעירים (עד גיל 18) שלו. בשורה התחתונה אני מציב שלושה בראש הקבוצה שלו: עדן אלנה ששרה Man In The Mirror של מייקל ג'קסון בביצוע של ניואנסים, שמקנים לה כניסה לתחרויות הריאליטי מוסיקה