לא יהיה מוגזם לומר: פעם שרו ככה. היה היו זמנים. בריטון יפהפה ומהדהד ומאנפף משהו במבטא קצת רוסי. מי הוא השמשון בר-נוי הזה? אני בטוח ש"יש לי כינרת" בביצועו יעלה את מפלס הגעגועים אצל כמה קשישים ולא רק. ככה לא
פמלה – ההייתה או חלום הייתה? תגידו פמלה – אמרתם בועז שרעבי. אבל השיר מזוהה בראשיתו עם יפה ירקוני. וסיפור שהיה כך היה. ב"ערב ישראלי" שהתקיים ב-1971 באולימפיה בפריז, שר בועז שרעבי, אז זמר אלמוני, את "פמלה" באנגלית לכוכבת הערב,
האם אפשר להפריד בין מילות שירה של המשוררת לאה גולדברג "החליל" ובין לחן הנפלא של דוד זהבי? הם נועדו זה לזה, כמו נולדו יחדיו. לאה גולדברג היא שכתבה על החליל – "קולו הוא כמו קול של הלב". דוד זהבי הלחין את קול ליבו.
נחזור להתפייט על ליל סתיו. איך כתבו פעם על עונות השנה. הקול של אריק איינשטיין הוא משב סתווי נוסטלגי שמחבר גם היום לעונה שאחרי הקיץ. ככה לא כותבים היום. המנגינה נוסכת עצב של סתיו, למי שאכן חש בתחושה הזו, לבטח – חיים
