יפתח שחף

חזרתי לצורך "ביי ביי"  ל"רק תגיד", שיר מלהיב שיצא בינואר שנה שעברה. גם אז דיקלה שרה על אהבה במצוקה, כזו שמייצרת תלות בלתי ניתנת להתרה. אז עלינו איתה לרכבת שדהרה בשיר קצבי, שלא הראה קורלציה בין התוכן למוסיקה, ונשמע כלהיט

יש מקום לראות את הטוב שבחיים, אבל אצל דיקלה זה מגיע בסוף אלבומה החדש באופן אירוני מסיפור על אחת שאמנם גדלה ברחובות, אבל הפכה ל"מיס יוסטון על למבורגיני". כבר יכולה להרשות לעצמה לכתוב סיפורים על אכזבות, על רקע צפייה בסרט של

הטון, הסלסול, תחושת הכאב והשיברון. דיקלה כבר מזוהה בסגנון שירה שמחבר בין הנרטיב לצליל. משהו מאוד אינטגרטיבי, נוגע במוסיקה ערבית, סלסול שמובנה על המנעד הקולי והתחושתי שלה, שזה כבר נשמע איזשהו שימוש חוזר בחומרים קודמים – ללא ניואנסים. שיר על

דיקלה מקוננת קינתה על ייסורי אהבה בסיפור שנכתב כעין המשך של סצנה, שיכולה להיות שיחה בין בת לאם. שירתה מקרינה כאב, דרמטית, מתכוונת. אי אפשר שלא לזהות את הטון של הזמרת הזו, ששרה טקסטים בעברית בסגנון מזרחי ייחודי שמחבר ישן

כוכבים נולדים ודועכים. מה עושים שאורם ימשיך לזרוח? יש בעיה. תהילת התחרות עתירת הרייטינג היא מהירה מאוד. מה עושים איתה בהמשך? את מאיה רוטמן פגשנו לראשונה בתוכנית "כוכב נולד 4", סומנה כהבטחה. זמן קצר לאחר שהסתיימה התוכנית הוחתמה מאיה באן.אם.סי