זה יכול היה להיות שיר התבכינות קונבנציונאלי של מאוכזב אהבה שנשאר מסכן ובודד, ועכשיו הוא עסוק בלשקם את עצמו. ירדן דנקר לקח את הנרטיב למקום אחר – למוסיקה דאנס עם אלמנטים קלים של היפ הופ. ההפקה היא שמעניקה לשיר את ה"בשר"
תוגת התקווה של ירדן דנקר. בקולו המלנכולי הדואב הוא מביע רצון למה שיתגשם במציאות המדברית המייאשת. גם טון עצוב מסתבר מוליד רגש של ציפייה. הטון הקולי הקודר מתפתח למהלך מוסיקלי, שמשדר את התובנה המנוגדת של – עכשיו לא טוב, אבל יש מים בקצה המנהרה
האדמה רועדת, ענן כבד מכסה את השמיים. קול אחד הופך לקולות רבים במוסיקה המבליטה את הפער בין השחור לאור שעוד לא זרח, בין צמחי מרפא, ותמרות עשן. רוצה היוצר לומר: הפער בין הרצון למציאות אדיר. אני לא לבד בסיטואציה הזו.
