ירוסלב יעקובוביץ'

אולי שלומית אהרון תקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. בינתיים היא נמצאת על התסכול שהעבירה לה רחל שפירא. הבנאדם שמתעורר בבוקר, מלא דאגה ופחד כאילו הוא אחראי לגורלו של היקום. אהרון מבקשת להרגיע, להתנתק מעצמה, להרפות, או במילים פשוטות

אם יש בלוז-סול אולטימטיבי במוסיקה הישראלית המכונה "ים תיכונית" או "מזרחית" – זהו "חומות חימר" שהלחינה מרגלית צנעני למילותיה של רחל שפירא. למעשה מפגש של שתי "אחיות" – כל אחת וחומות החימר שלה. כל אחת – סגורה מאחורי החומות שלה.

מעט זמרים-יוצרים זוכים לפריבילגיה, ששיריהם הופכים מוסיקה אינסטרומנטלית. גם שלום חנוך, כנראה לא היה זוכה, אלמלא ירוסלב יעקובוביץ', המוסיקאי שהצטרף אליו כמעט מיום עלייתו מארה"ב (הוא יליד צ'כיה) צ'כיה לישראל ב-1980, אחרי שויתר על קריירה מבטיחה בארה"ב (ניגן עם בט

ירוסלב יעקובוביץ' מנגן שירי ארץ ישראל  בנפש מתגעגעת. צליל הסקסופון משמש לו קול, נותן למנגינות את הכבוד שלהן מבלי להתחכם. לא אלתורי ג'אז. רק ניואנסים קלים שמייפים כמו סולו גיטרה אקוסטית יפהפה ב"מה אברך".  לא אלבום של אינטרפרטציות חדשניות, אלא

נו, טוב הגיעה השעה להגיד תודה לגיטרה אחרי כל השנים האלו. מגיע לה. שלום חנוך כתב שיר אהבה מלא התפעמות לאהובת חייו, מי שילדה לו את המוסיקה. האניש אותה. פונה אליה בגוף שני: "את היא השרה", "מכל מאהביך ילדת לי

אנחנו במדור לשירים שהתנחלו בתודעה הקולקטיבית. גלי עטרי, הדודה של שי לי עטרי, שרה בזמנה את הדואט עם מני בגר (האלבום "קח אותי הביתה" – 1981) רחל שפירא כתבה שיר לשני זמרים, דיאלוג של אוהבים השופכים את צערם בשעת פרידה

מנהרת הזמן – 1981. פרמיירה עם אבנר קנר, מזי כהן ויואל לרנר יוצאת לדרך קצרה מאוד. תחנה ראשונה, ואז יורדים ולא ממשיכים. אבל זו היתה תחנה משמעותית וציון דרך במוסיקה הישראלית, שבישרה חדשנות והתרעננות בשילוב של לחנים ועיבודים של אבנר קנר,