לאה שבת

שיר קצר יכול להכיל משהו מסיפור חיים. לאה שבת מנסה לגעת בתמצית. הילדה שעוד חיה בה, המודעות לזמן ולגיל. התקווה (למה?) שלא אבדה. שבת מהרהרת, נמצאת ליד, הקשיים, החומות, השדים, הלב שדופק. מול הניסיון המרופרף לגלות את עצמה, היא עדין

אחד ממקדמי ההצלחה הראשונים של שלומי שבת היה שיר שהלחינה אחותו, לאה שבת, למילים של מיכה שטרית. למעשה, השיר סלל לו את הדרך בתחילת הקריירה (1990). הוא הגיע בזמן, אחרי שאלבומו הראשון, "מן החושך חזרתי", שהוציא בשנת 1986, נחל כישלון. במבט

לאה שבת תתקן את הכותרת למעלה. ג'אז? קודם כל – בוסה נובה. בבוסה אני חזקה יותר, היא תגיד. צודקת. כמובן – גם ג'אז. הסבה? ממש לא. לאה נשארה לאה, אבל היא מעירה אצלה אפיק מוסיקלי שהיה חבוי ונסתר. צור בן

השיר שחודש במסגרת פרויקט 100 שנה ליצחק רבין, זוכה למשב רוח מרענן בביצוע של גלי עטרי ולהקת הנח"ל.  השיר שנכלל באלבומה של עטרי "סימנים" מ-1994, הוא מנכסיה המלודיים היפים של לאה שבת. מצד שני: זה אינו השיר האולטימטיבי של עטרי.

לאה שבת רואה הרבה אור בהווייתה. רואה לא רק את הטוב שבחיים, אלא מאמינה שיהיה טוב. אם יש עוד מצב לממש אהבה  – נלך עליה. אם הוא (העזר כנגד) – יתן צ'אנס. מצד שני – גם אם לא, אין מקום

הגעתי באיחור לשלומי שבן מארח את יסמין מועלם בחי בגימל בהיכל התרבות. חיפשתי ללמוד עוד משהו על התגלית הגדולה של המוסיקה הישראלית. שבן דיבר על הפרייזינג המיוחד של יסמין, הקצביות של המילים, יסמין דיברה על כנות המילים – מה שהיא

לאה שבת רוצה לשנות כיוון. השינוי מתקשר אצלה עם חופש. גם עם אהבה. נסו לחבר. השיר נשמע יותר קובץ הוראות אימון אישי כללי לשחרור מאשר נרטיב של חידוש והתחדשות. למרות הקצביות והפאנקיות הלא שגרתיים, לאה נשארת במקומות צפויים, לא הצליחה

שבט שבת התגייס לפרויקט "שלומי שבת וחברים". זה קרה עוד בטרם שלומי שבת התאשפז. עכשיו ה"בוא הביתה" מתבקש. מקבל עוצמה. כל המילים שמצטרפות לשיר רגש. הגעגועים, הזכרונות, הציפיה, האהבה. ההבטחה. המוסיקה – עונג שבת. המנון המשפחה הרוגש. המנגינה – לא

לעיתים אנו חשים, כי משהו סוגר עלינו ואיננו יכולים לזוז. "לאן תישא פניך כשהכל סוגר עליך", שרה קורין אלאל.  התוהו ובוהו הנפשי מכניס את היחיד למצב של בדידות מול הזמן שעוצר מלכת, וכשאין לך לאן לשאת פנים, אתה יכול רק

בכאוס העכשווי, החזרה לשיר הזה נשמעת בין תמימות לאוטופיה. אבל כשאני מקשיב ללאה שבת, נכנסת עוד מילה – תקווה. אלה לא רק המילים . אלו הן הפשטות, האמת הטהורה והעוצמה הפנימית. אצל לאה זה בא נטו מהבטן. איך היא שרה

טיפה של שפיות. אחדות. רגעים של אמת. תקווה. אהבה. אמונה.  מתי כותבי שירים הגיעו בשנים האחרונות לרצף כזה של מילים שמאירות  את המנהרה החשוכה באור נגוהות. משונות דרכי החיים, והחיים ממשיכים להיות רצף של קלישאות של שחור לבן, אבל כשהמציאות

יש לה שירים שמצמררים משמיעה ראשונה. אני מקשיב לשיר האחרון בדיסק, "מי מכסה את הכוכבים" למילים של איתן נחמיאס גלס. מנגינה מהסוג שתיכנס לקלאסיקה, ולאה שרה אותו כמו שאף אחד לא יכול. רגש אמיתי, בלי טיפת מניירה, בלי להתחנחן. זוהי

הערב נפתח ב"על קו הזינוק", אל  גידי גוב הצטרפו צעירי תל-אביב. הם יחברו אליו  גם על קו הסיום כעבור כשעתיים  ב"עוף גוזל", כדי לאפשר התמוגגות וריגושים  על אחד השירים הכי שחוקים במוסיקה הישראלית. אנחנו בהופעה השניה של "שירים מלילה גוב", זו שנולדה

וניפגש ביוני באמפי קיסריה. יהיה סולדאאוט. מכירת הכרטיסים כבר נפתחה. אל תתווכחו עם הקונצנזוס. היתה חגיגה בהיכל. הקהל מת על שידוכים של זמרי מיינסטרים לכל המשפחה. סוג של עיסקת חבילה. כל הלהיטים. "דה בסט אופ" עם ניחוח של נוסטלגיה. אמרו

מאין יגיע אושרה של הילדה שבגרה, מאין יגיע עזרה של מי שחרדה לעתידה?  – "ועכשיו שבגרת ניצת בי העצב/ מי יהיה לצידך, מי ישמור צעדך?" מלכי בן ימין טפרברג כתבה מעין מכתב של אם אוהבת החרדה לבתה, מרגע שהיא עוזבת

מהי  אהבה? המילון יגדיר: חיבה עזה, אהדה, רגש משיכה, התחושה שחש האדם האוהב לאהוב, חשק, תשוקה, חיזור, הערצה, כיבוד. לאה שבת חשה שבמציאות הלחוצה היא זקוקה למשהו מזה שיפעפע ויחדור אל מתחת לעור, שייספג ויתנחל בתוך הנשמה. פגעי הזמן? כל

עופר פורטוגלי המליץ לקהל בזאפה לרכוש את האלבום הטרי שלשמו התכנסנו. האם יקנו? תלוי את מי שואלים. טהרן הג'אז עלול לעקם אף. לחובבי מגמת הקרוס-אובר במוסיקה היו יותר מכמה רגעי איכות בשילובים של שיר ישראלי, ג'אז, סול וגוספל. לפני שאחזור

עופר פורטוגלי מנסה בפרויקט החדש שלו להרחיב גבולות שירים מוכרים באוריינטציה של מוסיקה שחורה מג'אז ועד גוספל ונגזריו כספריצ'לס. לא לכל שיר זה מתאים. לא לשכוח שהספיריצ'לס הוא מוסיקה דתית נוצרית שהתבססה על שירת העבדים האפרו-אמריקאים שהובאה מאפריקה, שהפכה משך

לאה שבת שרה על תהליך שאדם עובר בחייו. הוא רוצה להגיע לאופק שהוא בונה בדמיונו, אולם בסופו של דבר מתברר, כי מה שחיפש, נמצא ממש קרוב אליו, חוזר לנקודת ההתחלה. אותה אישה, שאהב, חיכתה לו ולא עזבה לאורך כל תהליך

לאה שבת מנסה לבחון מלחמת בני אור בבני חושך. אני מאמין שגם היא לא תמימה: משחר ההיסטוריה האנושית – האנושות רצופה במלחמות. החושך הוא יישות שולטת, גם נרצה את ההיפך. הויכוח – מיהו החושך ומיהו האור ימשיך לצאת מנקודת המבט