הסיום "סוף ימיי" (יהונתן גפן-דדון) משאיר אותך במצברוח קודר. אמיר דדון שר אותו בטון עגמומי שעובר לאורך האלבום: "אני לא התחלה של שום דבר/ אני רק חוליה אחת בשרשרת/ כמו כולם כאן רוצה להשאיר חותם/ רוצה שיזכרו אותי/ שהייתי כאן/ בסוף
לא תמיד נולד שידוך טובים-השניים-מן-האחד. זה קורה כשהלבבות השרים מתנים אהבים. כששני קולות חוברים "לכתוב" מחדש שיר, הם מולידים לעיתים מומנטים מרגשים. תן לצלילים ללכת במקום התובנות. תן לרגש להשיג אותך. רצוי להגיע בלבבות הומים. זה מה שארע לעומר אדם
אמיר דדון שם עצמו על ספת הפסיכולוג. העימות בינו ובין עצמו אינו פשוט. השיר הוא ניסיון למצוא תשובה – כיצד להילחם בשגרת העבר ולדעת לבחור בטוב העתידי "מבלי להביט לאחור". כל החיים הם השוואה ביחס למה שהיה. הבחירה הנכונה תהיה ,
