במלחמה הזו המוזות יותר בוכות מאשר צועקות. . כותבים הרבה שירים. שרים בכיכרות, בבתי חולים, בבתי קברות. המוסיקה הפכה חלק בלתי נפרד מההוויה של מלחמת חרבות ברזל. שירי עידוד, שירי הזדהות, שירים לנופלים, שירי תקווה. שיר זעם ונקם. המוזיקה מפסיקה
פתאום נוחת אלבום קאברים לשירים שאת מילותיהם כתב יורם טהרלב. מה יום מיומיים? אין לי תשובה, פרט לכך, שארומה מיוזיק מריצה פרויקט ששמו "צאן ברזל", הפקה מיוחדת המוקדשת לפזמונאים ומלחינים שונים. יורם טהרלב הוא נציג מובהק של מה שנקרא "זמר
שעה לפני שהראל סקעת עלה לבמה, הודיע היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתבי אישום נגד ראש הממשלה. סקעת עלה מחויט, לא אמר מילה, כאילו שומדבר. הוא צדק. למה לו פוליטיקה. הקהל הגיע להתנתק. להגיד לא לפוליטיקה. יש קהל שמבחינתו סקעת הוא
חמישה אדומים לטאי? מה הם השתגעו? האם זו קונספירציה של ההפקה והשופטים? טאי ביצעה את Genius של סיה באותה מקצועיות, סטייל ודיוק של זמרת ליגת על שהכרנו מביצועיה הקודמים. היא גם זכתה לפרגון משירי מימון – "נאמבר מהמם", "אמנית בלב
קרבות דואטים בזוגות, קרבות אחד נגד אחד, הקהל שופט נטו, שופט מצטרף למתמודדים ככוח חיזוק. נראה כי ליואב צפיר הגימיקים לעולם לא ייגמרו. הוא והשופטים כנראה מאמינים שצריכים להמשיך גם את הגימיק שעונה לשם שפיטה. לעומת קרן פלס שממשיכה לנענע
בשולחן השופטים יש בלבול בין מבצע מעולה ובין מבצע מתאים לאירוויזיון. את הנוסחה המנצחת בתחרות הבינלאומית אין לאף אחד. העובדה ששפיטה הצליחה לשרוד אומרת, כי בקרב השופטים וההפקה מאמינים בגימיק. זמרת ששרה במבטא ערבי מודגש ובסגנון פרודי עשויה יותר להעליב מאשר
כל השופטים עפו על להקת "שלווה". אמדורסקי , השופט הכי לא צפוי כמעט בכל נימוק שלו (לא מעט שטויות) אמר על ענאל, הזמרת של הלהקה "הזמרת הכי טובה ששמעתי השנה", ועל הלהקה – "יש מצב שאנחנו יכולים לזכות באירוויזיון". כמו
עכשיו זה לא רק "הכוכב הבא לאירוויזיון", אלא "הכוכב הבא לאירוויזיון, בו ישראל זכתה בשנה שעברה". במיץ הזה יתבשלו כל הפרקים הבאים. זה מקדם רייטינג מעולה מול תוכניות ריאליטי מוסיקה אחרות, בימים שהז'אנר נמצא בירידה תלולה. המנחים כבר מפמפמים את הניצחון אינספור פעמים.
