צליל כינור מסולסל מעטר את פתיחת שיר החזרה המצופה הביתה. עמיר בניון שר את החוויה בערגה גדולה – בעיני המתבונן, באוזניו, בתחושותיו. הציפיה מפרה את הדמיון ומתורגמת להתרחשויות למפרע. התחושה היא של כמיהה גדולה הנוגעת בתפילה שקולה מגיע ממקומות עמוקים
לפי מספר הפעמים ששמעתי וראיתי את עמיר בניון בהופעה בשנה האחרונה (20 שנות יצירה, פסטיבל הג'אז ת"א), אני יכול להיחשב מעריץ, מהסוג הזה שממתין לו בכניסה האחורית של היכל התרבות אחרי ההופעה כדי לחבק ולנשק, לפני שמישהו מריץ אותו לתוך
אין הגדרה למושג "מוסיקת עולם", למרות שהיא נחשבת ז'אנר בעולם המוסיקה, אבל אם מוסיקת עולם היא חיבור בין תרבויות שונות, "טייצ'מאניה", אלבומם של יניב טייכמן (נגן העוד) ורביעייתו, הוא הכי מוסיקת עולם שבעולם – בחיבור המסעיר בין מערב למזרח, בין ישן לחדש,
בעוונותי החילוניים, עלי להודות ואולי לבקש סליחה, שאינני הולך לבית כנסת בימים הנוראים הממשמשים ובאים ומבקש מחילה וכפרה כאחד מבני ישראל. אני מאותם חילונים, שמשתדל לבקש סליחה ממי שפגעתי בו בזמן אמת בלי לערב את הקב"ה. כל הסידור של בקשת
עמיר בניון הגיע למשכן לאומנויות הבמה בת"א עם "מילה ברוח", שיר-אלבום חדש. מילה אחת-תנועה אחת יוצרים את קסם החוויה. כדי להגיע אליה צריכים תשומת לב ורגישות בלתי רגילים למזעורם. האנטיתזה – התרחשויות לא טבעיות שמעוררות תשומת לב – לקויות שסותרות
"ילדים אתם אוהבים רוקנרול?!" צורח הזמר בשיר החמישי? ופוצח ב"אין לי כסף" המוכר מאריאל זילבר? זה אינדי?! אינדי ילד? מה מבלבלים לילדים את המוח. לילד אין מושג מה זה אינדי – מוסיקה שלא נוצרה בחסות חברה מסחרית גדולה, אלא באופן
