נוי מאירסון נפגשת עם הפחדים והחרדות שלה בדרך מפוקחת בעברית ובצרפתית. אין לי הסבר רציונאלי לעירוב השפות, אבל נצא מהנחה שההתמודדות עם הפחדים מקורה גם בנוכחות השפה הצרפתית בתודעה שלה. השיר מתמקד בניסיון ללמוד על עצמה על רקע המשברים והנזקים
רועי ניצני שר תחושה של בדידות נפשית, ניכור, גם חוסר שייכות ואחיזה במציאות. "עוד לילה בלעדייך" הוא יותר מרמז שיש סיבה לבדידות, אם כי אחת בתוך אוריינטציה מנטלית שלטת בחייו. השיר נפתח בסאונד של דפיקות לב מוגברת מלווה בצלילי פסנתר.
פתאום נוחת שיר בצרפתית של זמרת ישראלית. אין לי מושג מי היא נוי מאירסון, אבל לפי השיר הזה, היא היתה עושה קריירה במצעד הצרפתי של השבעים-שמונים. למעשה – גם היום השיר נשמע פופ בעל פוטנציאל להגיע רחוק. לא חייבים ללמוד
הסיפור של רועי ניצני הוא סיפורם של יוצרים רבים, שנאבקים בעצמם, גם בסביבה לא מפרגנת. הלחימה לעיתים מסתיימת במפח. השאלה היא כמה אתה מאמין בדרכך, גם אם הבערה הפנימית לעיתים דועכת, ואתה חש סחוט, מאבד סבלנות, מרגיש גמור. ה"לא מתעייף"
עובדיה חממה לקח פסוקים מספר משלי, ושזר מהם שיר לטובת אלבומו החדש של יהורם גאון. שירתו של גאון כתמול שלשום – דרכי נעם. מקפיד על קוצה של הטעמה, רהוט ומצלצל כמו בימיו הטובים. מצד שני, עם כל יופיים של השירה
הבית הרביעי מפר את ההרמוניה של השיר. בשלושת הבתים הראשונים – מילה אחת/ תנועה אחת יוצרים את קסם החוויה. כדי להגיע אליה צריכים תשומת לב ורגישות בלתי רגילים – למזעורם. האנטיתזה – בבית הרביעי, התרחשויות לא טבעיות שמעוררת תשומת לב
עמיר בניון שר בלשון נקבה שיר של רעייתו, המשוררת מרים. זהו שיר לירי קלאסי, שמעמיד במרכז רגשותיה של הדוברת מול חשבון שהיא עושה עם עצמה ברמת הקבלה העצמית במרחב ובעולם האהבה שלה. היא חלשה, והדרכים שלפניה נסגרות אחת אחת. מבקשת
צליל כינורות ערבי פותח שיר הזדהות נוגה עם כלה בליל כלולות טראומתי. עמיר בניון חווה את תוגתה דרך משקפיה של המשוררת מרים בניון, זוגתו, שנכנסת לנשמתה ולמצוקתה הנפשית. . גם אם לא ניכנס לעובי קורתו של הטקסט, מצטיירת כאן תמונה
