ראיתי יוטיוב שנקרא Broken Sky. המוסיקה מורכבת מזעקה נואשת המגובה בצליל צ'לו קצבי שהופך את הקטע המוסיקלי לדרמה תיאטרלית נואשת. להרכב קוראים D.R.Y. מובילים אותו דימיטרי פולקוב -שירה, קולות ורן נחמיאס – סיילנט צ'לו, במשמעות המעורפלת של "צ'לו שקט". להרכב
יש להם מעריצים בישראל? למעשה, למה לא? להקת בנים אוסטרלית משלהבת ילדים, 356 מיליון צפיות,שכבר מוציאה אלבום מהופעה חיה בהנחה שהמעריצים יסתערו. הם יסתערו. זה אלבום שמשחזר לא רק השירים אלא את הווייב של הקהל המוטרף. בסוג הזה של שירי פופ-רוק
רגע, אלטון ג'ון מילא את רמת-גן. למה לא בילי ג'ואל? לא פחות סינגר-סונגרייטר-פיאנו-מן, לא פחות טוב מאלטון, ואישית, אהוב עלי אפילו יותר. אני אומר את הדברים אחרי שעתיים ושלושים וחמש דקות באצטדיון Shea בניו-יורק, זווית טובה מאוד מהכורסה, מאה אלף איש,
8 שירים בלבד בלייב בפריז. להקת האלטרנטיב רוק מרשימות החובה. כינו אותם Glam Rock Of Nirvana, הגלאם רוק של נירוונה, נירוונה במהדורת הגלאם רק של שבעים.הביוגרפיה של בריאן מולקו והטריו שלו. מעידה על הקשר ביניהם ובין דיוויד בואי. אירוניים-צינים, דרמטיים
דני סנדרסון כמעט התנצל בפני עצמו והקהל שהוא ליד הפסנתר. גם המורה שלו לפסנתר חשבה שהכלי הכי מתאים לו הוא גיטרה. האם היא טעתה? לא שקיבלנו מסנדרסון רסיטל מפתיע לפסנתר, אבל הוא עשה תנועות, שהוא מרגיש בסדר גמור, למרות שהפסנתר
