"בסוף נציל את העולם/ אבל לפני נתחיל בנו", שרים דודי בר דוד וחיים ישראל. למה להמתין עם הצלת העולם לסוף? אם אהבה תציל, אי אפשר להתחיל מיד? מה הכוונה ל"בנו"? מי זה העולם אם לא אני ואתה וכולנו? משרבטים מילים
אז מה רוצה נתן גושן להגיד בסופו של שיר? שהאנדרולומוסיה הפיזית והמנטלית נמשכת? בשביל האמירה הזו לא צריכים שיר. צופים בחדשות, קוראים כותרות. מחכים למשיח, לישועה? כבר אמרו את הדברים לפניו. גושן מדלג על אמירה. "בלאגן" הוא מושג בנלי, אקראי,
מה מבקשת יסמין מועלם? "תהיה לי מים חיים". מים חיים בהגדרה הכי פשוטה הינם מים הזורמים בטבע. עצם הזרימה והתנועה מטהרת את המים, ערבול של אוויר פנימה, המפגש עם האדמה, הסלעים, הצומח והחי, כל אלו ממלאים את המים בחיות –
ישי ריבו שר אמונה כביטוי של רצון נחוש להגיע עד מקור ההוויה, מקור זהותו האנושית של האדם, כדי להתחבר אליו בצורה הדוקה ככל האפשר. האל נקרא "סיבת הסיבות" ועילת כל העילות לפי שהוא סיבה ראשונה לכל סיבות. רק אמונה יכולה
"אני שרה כדי לשאול מי יכול לתת לנו קול"', שואלת-שרה רות נודלמן. השאלה נשמעת הכי רלוונטית לזמן הזה. אדם בתוך עצמו גר, אבל אבל לא יכול להמשיך קדימה כאילו כלום, להישאר באזורי הנוחות שלו, מתחת לשמיכה חמה ולהתעלם מעולם כאוטי
מירי מסיקה שרה את המכתב שאליה רוסיליו כתב לאמו, המתייחס לסיפור חייו (***). הילד (המבוגר) שעדיין מחכה לחיבוק, הגם שהוא כבר בעידן אישי אחר, אחרי שמצא אהבה, ו"השריטה" שלה עברה לו מהלב. מבחינת השיר והנרטיב – השריטה היא כולה נחלתו,
גברים יכולים לבכות גם בשקט. מלנכולי לייט. אליה רוסיליו מוציא עוד שיר אהבה נכזבת מהמחברת שלו. "המלאכית" קרא לה. ישות על-טבעית. מתחבר עם "עפה מכאן". נזקים? – ניפצה אותו לחתיכות. השיר לא מספר הרבה, פרט לכך שהוא נותן לפצע בליבו
ישי ריבו מחפש תשובה מהשם למצב המבלבל שנוצר בתקופה האחרונה של "אין איש בעיר ובשדה/ כבר אין מול מי להתנהל/ מגדל בבל שוב מתבלבל" – כדי לדעת אם לתת לו (לאל) כתר מלוכה. לו איש מאמין אנוכי – הייתי מתבלבל
האהבה פנים רבות לה. הגר פדאל מנסה לתחקר אותה, ובו בעת לחוות אותה בפניה אל מי שאיתה במעין מכתב אליו. מספרת לו מה היא חשה כשהיא נמצאת איתו, כשעיניהם נפגשות, כשהוא נוגע בכתפה, ועדיין לא בטוחה שהתחושות שהיא חשה כלפיו
פס היצור של הסינגלים המקומי שופע שירים של שבורי לב המקוננים אהבות אבודות. רוב השירים מגיעים בצורת מכתב מולחן מהאוהב המאוכזב לאהובה המתפוגגת. הוא זוכר אותה צוחקת, השקט מכרסם העצמות, במקום להיות ביחד, שניהם עסוקים במלחמות, הכי קשה ללכת כשרוצים
הטקסט הזה לא יכנס להיכל התהילה של שירי האהבה. האוהב כך כך מאוהב, שהוא שירבט כל קלישאה אפשרית על הנושא: לב מלא אור, נשמה, בית מושלם, טירוף. החיים כסרט. רק משפט אחד בשיר נשמע פיוטי משהו: "שימיני כחותם על ליבך",
אולי הטון המלנכולי הרך של אור פריי, יגרום לה לבוא, אבל לי הוא גרם בלבול. השיר כתוב מעורפל: הנושא מתחלף בתדירות גבוהה, ולא ברור מהו ולמה חותר הכותב. מי זה "הוא" בשורת הפתיחה? – הכאב? ואיך "הבלאגן יחזור להיות שממה"? איך
משהו בוער ביוסף נטיב, סיטואציה של רצון עז להגיע רחוק רוחנית "עד שמילה אחת תצא באמת/ עד שניגון אחד ייצא באמת". הרצון כל כך חזק, שהוא הרגיש צורך לחלק אותו עם יונתן רזאל. התוצאה – לחן ענוג, שירת נפש, ערגת אמת
ישי ריבו ממליץ על הקרדיולוג הגדול בעולם. רק הוא מבין איך לגשת ללב בלי צינתורים ומעקפים. בדרך לשבחו של האל כמרפא לב – הוא עושה שימוש במיני שמות מסיפורים תנכ"יים, (שפחה, מרים) שאינם נדבקים, ואף נאחז בסיפור חציית ים סוף
גל אבלי שר אהבה כאובה בקול דואב. רואה את הפנים שלה בכל פינה וכותב לה מילים עטופות במנגינה ב"שדרת החלומות שהתנפצו לאלפי חתיכות". קולה של מי שמנחמת (ענת בן חמו) נשמע חם-בטוח-מנחם מול טון יגונו השברירי של הזמר שמבקש אהבה
יוסף נטיב מנסה לנתב דרך בין אמונה ואהבה. כדי להבהיר את המבוכה, מתבסס יוסף על פסוקים מהמקרא. הוא בחר במשפט מדברי האל בנבואתו הראשונה של ירמיהו לעם ישראל: זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. מה הקשר?
עקיבא תורגמן הרחיק עד ספר בראשית. האנלוגיה יומרנית. ציוויו של הקב"ה לאברהם, "לך לך מארצך, וממולדתך ומבית אביך", נתפש במסורת חז"ל כאחד הניסיונות הקשים שבהם נתנסה. השילוש שבראש הפרשה, מבטא את קושי הניתוק ועצמתו: ניתוק מהארץ הפיזית, ניתוק מארץ המולדת, מהעבר
מאיפה להתחיל? יסלח לי ישי ריבו, שאני מתחיל בכובע של מורה לעברית: עברית שפה קשה, וכותבי השירים טועים ומטעים את אוזני מאזיניהם ומשבשים. "מאיפה להתחיל" – שגיאת עברית נפוצה. אותיות בכל"מ אינן יכולות להצטרף למילות שאלה ("מאיפה" "לאיפה", "להיכן" "מהיכן")
