התחלתי ברמיקס. חזרתי לשיר. עמית שאולי זוכת דה וויס, היא היום חומר ביד היוצר. ינון יהל ששותף ללחן, להפקה ולרמיקס, משתמש בה למעבדת ה – EDM שלו. "תשאיר לי את הלב על וי כחול" היא מבקשת ממי שבעיניה הוא "זייפן
חיים איפרגן מסובך, מתוסכל, מתוסבך באהבתו הבלתי מתגמלת. היא לא עוצרת, לא שואלת מה עובר עליו, מצלמת שקיעות במגדלים של תל אביב, איבדה את עצמה במרדף אחרי ציפיות, והוא מת מגעגועים. ברור מה עובר עליו, לא הכי ברור מה עליה.
התפיסה לפיה ראפ הינו דיבור קצבי פוסחת לעיתים קרובות על האלמנט המוסיקלי-מלודי. בשנים האחרונות בולט כמעט מהפך. השילוב נעשה מורכב ומעניין והראפ כבר לא נאום ולא שיח, אלא טקסט מתנגן לכל עניין ודבר. ההתנגנות נמצאת בהגיית המילים, בהגיית החרוזים. ב"לא איתי" ויק
יש שמח ויש שמח. יש שמח ישראלי שעושה אותי עצוב. יש שמח שמשמח לבבי. אני אוהב את השמח של קובי אוז וטיפקס ל"מה איתי" למרות שהוא מחרב לחלוטין את יחסי הרגישים והרגשניים עם "מה איתי" הישן, העצוב והטוב של אריק
כבר שנתיים עברו מאז הלך לנו? הזמנה שהגיעה ל"אהבה פנים רבות לה" ב"בארבי", מצעד זמרים השרים את שיריו, הבהירה שאכן עברו כבר שנתיים. מפחיד באיזו מהירות הזמן עף. הייתה תחושה שהסתלק ממש עכשיו, אולי משום שדמותו ושיריו ממשיכים להלך בינינו
