יש מצב לסוג של אופטימיות שאינה מתכתבת עם אסון שממשמש ובא? עכשיו כשמודי הלך לעולמו ללא עת, אני נזכר בשיר הזה ובמילות הפזמון החוזר שהופך עכשיו אירוני עד כאב: אז למה לדאוג – למה לדאוג עכשיו/ בסוף המילים יגמרו והשמש
יוסי ומודי, זיווג "אחר" ומיוחד במוסיקה, הצליחו ליצור ביחד איזשוהי אמת הישרדותית שמקבלת ביטויים מוסיקליים שונים העוסקים בהוויה המקומית בפרט והאנושית בכלל. הפעם חידשו את "כומר בריטי" – שירו של צחי הר-נבו שנפטר הקיץ בטרם עת. הר נבו היה בסיסט
איך אף אחד לא חשב על זה? לעשות למגילת העצמאות מוסיקה! אני משתדל לא להיות ציני, ומתקשה לעמוד בזה. מצד שני: כשיוסי פרץ ומודי בר-און יצאו לשדרות רוטשילד מול הבית בו הוקראה המגילה לרקוד את המלל שבה, הבנתי שהרצינות היא
באנו להתגעגע לעלי מוהר, באנו להתגעגע לגעגועים של עלי מוהר, כמו שאמר מנחה המופע מודי בר-און. "עלי מוהר היה נוסטלגי למפרע, לאחור לקדימה ולצדדים". כבר עשר שנים לפטירתו של מי שכתב שירים כמו "העיקר זה הרומנטיקה", "שוב היא כאן", "כל
