מוסיקה חדשים

Live Like A Warrior

נו, טוב מרגע שעזבת את הדת, הסרת כיפה וזקן, אתה אדם ככל האדם, נאלץ לחיות כלוחם. "מרגיש שהעולם לא אוהב אותך/ הם מנסים לסלק אותך/ יש ימים שאנשים לא רואים אותך/ אתה מרגיש שאתה בדרך// היום אתה מרגיש שכולם שונאים/

קח אותי הביתה Take Me Home

להקות בנים הם כמו פסטיגל, עניין של שכפול, הרגל וטונות בוכטות. לכסף אין ריח, אבל לכסף יש להקות בנים. דרושה ביקורת? המעריצים יעדיפו – לדלג. למעשה: מ'כפת להם: שהמבקרים ישחתו.. איפה אנחנו? בעיצומו של גל חדש של להקות בנים שבראשו

לנה דל ריי Born To Die נולדתי למות

המבקרים לא מתים עליה. הרולינג סטון ציין אמנם עוצמת הטקסטים, אבל הדגיש, כי הביצועים של לנה דל ריי "עשויים" מדי, מסוגננים מדי, כמו גם הקול הנמוך הכמו פיתויי… מבקר אחר סיכם את ביקורתו – faked orgasm –  אורגזמה מזויפת. וגם

Promises הבטחות

להגדיר? dubstep-goes-pop . זהו הצמד האלקטרוני שמסלק מפסגת מכירות האלבומים בבריטניה את Back to Black של איימי וויינהאוז. השניים, דן סטפנס וג'וי ריי, הם מפיקים מיומנים, רמיקסרים שעשו הרבה עבודות לאחרים (דאפט פאנק, דרימו5, La Roux), נבחרו למופע הדאבסטפ (*)

דילוג לתוכן