מוסיקה ישראלית

מישהו אמר "גלגול של להקת כוורת?" הייתי אומר: לפי השיר הזה שנורקל לקחו סיבוב יפה על כוורת. החבורה עושה את זה במקצועיות, קולות מהודקים, הפקה מוסיקלית מלוטשת, משהו מלהקת  Steely Dan, של שנות השבעים במיזוג בין פופ ופאנק. השיר הוא

עצובה, עצובה ועצובה. עצובה בכל מצב, בכל מקום, בכל זמן. והפואנטה? הפכתי והפכתי בשיר ולא מצאתי. תהיתי מה אומר המשפט: "מפזרת את השיער מול הראי/ עצובה אבל לא מתחרטת".  על מה אינה מתחרטת? על היותה עצובה?  ואם עצובה – על

תנו לרגש לרוץ לפניכם, גם כאשר המילים נשמעות ניסיון סתמי לייצר שיר על יחסים. מהי בדיוק "מלחמה של בדידות מפויסת"? לא בטוח שכותב המילים ירד לסוף דעתו. אבל אבי אוחיון ניסה לייפות את שיר הרגש הזה גם בדימויים מנופחים המקצינים

גם בתפזורת שירים הנקראת "המיטב", מחפשים את הטובים ביותר. ישי לוי זרק 37 שירים לאלבום כפול של סלט ושאר ירקות. אחד החסרונות באסופה מסוג זה, שאין בה לחלוטין חוט שידרה אומנותי. שיר מפה, שיר משם. תמהיל לא ממוקד שמתחלק שבלונית

חברים זה שמחה, וכשיש מפגש אחרי 11 שנה – על אחת כמה וכמה. ישראל ברייט ושות' ללהקת "השמחות" חוגגים. יש סיבה לחגיגה? – יש, הגם שהשיר הזה אינו נשמע כמאסטרפיס שממציא את ההרכב מחדש. סמי בדרה וישראל ברייט דאגו שזה

הבית הרביעי מפר את ההרמוניה של השיר. בשלושת הבתים הראשונים – מילה אחת/ תנועה אחת יוצרים את קסם החוויה. כדי להגיע אליה צריכים תשומת לב ורגישות בלתי רגילים – למזעורם. האנטיתזה – בבית הרביעי, התרחשויות לא טבעיות שמעוררת תשומת לב

האם היצירה מספיקה כדי לספק את הנפש? יהלי סובול מנסה להרהר ולערער. לא כל מה שאה רוצה יוצא לבסוף כפי שרצית. המילים לבד אינן יכולות להעיר אותך, לסנן את תמצית האמת. אתה שואף לחפור ולחפור מתחת לכל דבר כדי להגיע

מוקי עושה שימוש במושגים ערטילאיים של "אור", "נפש", "לב" כדי לנסות לגעת במצוקה כללית, מציאות של חברה שאינה מצליחה להתוות לעצמה דרכים טובות כדי  "לפתוח את השמיים". הטקסט עובר מלשון רבים – "אנחנו" ללשון "אני ואתה" –"דבר איתי" . תערובת

להיאחז במי שנותן לו נשימה ואור גדול.  גם כשיחליט לברוח "כמו תו לא מכוון" – מבקש שינגן לו – ויחזור. אהבה לילד  "גדולה מים" טוענת את שיר לוי באמוציות הגדולות על המילים היפות במספר מידות. צלילי אווירה אלקטרוניים פותחים את

מה יבוא בקרוב? – חידה.  המילה "זה" בעצם אינה אומרת כלום. האם ה"זה" הוא טוב או רע, שעליה לברוח ממנו? אם התכוון לעידוד וצפייה לטוב – למה עליה לברוח, ואם ה"זה" כבר כאן – מה עליה לעשות עכשיו? ולמה מתכוון

פזמון קל משקל על בחור שפספס את מי שהתאהב בה, שר לה בלילות ו"מתרסק על הספה", מצטער על מה שלא הצליח למר לה ומבטיח  – "נוכל לגעת בשמיים". עם כל הקלישאות (איך אפשר אהבה בלי גשם), השיר משדר אמינות מסוימת.

רון כהן שר את וידוי ההתפקחות שלו, שיש בו ניסיון להרגיע, להתנחם במה שטוב. פתיחת העיניים מובילה לתובנות נוחות בתוך חיים שלא תמיד מאירים פנים/ מובילים למקומות נחשקים. אתה מכור לדברים טובים, אבל גם מודע לכך שאין ניסים ונפלאות. אפילו

קסמו של הלחן,  הקצב שמוליך את אלון עדר לנתיב הגעגוע, לימים שנעטף בחום אימהי. מסוג השירים שמתכתבים עם נכסי המוסיקה המקומית. התאהבות משמיעה ראשונה, אהבה משמיעה שניה ושלישית. המבוגר מנסה להחיות את הזיכרון בתחושותיו  להמחישו בריחות של עוגות, במראה של

מסוג השירים שקצב רגאיי מניע אותם בקלילות נחמדה, אבל אינו מעניק להם עומק. ארז לב, בן 36, נע על מסלול קליל כשהוא מספיד ימים נטולי טכנולוגיה, כשהתקשורת בין בני האדם לא הייתה כולה ב פייסבוק, וואצאפ ובג'מייל, כאשר הסמארטרטפונים לא

שושנה דמארי ויפה ירקוני היו המלכות הבלתי מעורערות של הזמר הישראלי הישן. השבוע, כשמרים אביגל הלכה לעולמה, נזכרו שהייתה עוד מלכה. מלכת שירי הילדים של פעם. נזכרתי בדיסק כפול של שיריה. שישים ושבעה שירים. הראשון נפתח ב"בת הדייג" (של בנימין

ביקורת? תחסכו ממני. תלחצו מטה על הלינק לביקורת ההופעה. מבחינתי אין כל חדש. התיעוד של ההופעה המשותפת מאשר: אם יש סולם למיינסטרים מחניף במוסיקה הישראלית – לרמי קלינשטיין וקרן פלס אין מתחרים. הם סולד אאוט!  השניים מתחבקים בחיבוק של זהב

השנים עושות את שלהן לקול, אבל דווקא הצרידות מעניקה לו רמת אמינות לא קטנה. למעשה, אושיק לוי היה תמיד זמר שלא חשדת בו, שפיו וליבו אינם שווים. טקסט: "מי שישכיל להשתנות עם הזמן" הוא שפה פרוזאית של הרצאה. לא שפה

דודו אלהרר התבסס על המשנה בסנהדרין הנסמכת על ישעיה ס' כ"א האומרת: "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ו"ְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִרְשׁוּ אֶרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר". מהפסוק לא ברור האם זוהי נבואה לעתיד לבא, האם מדובר

בן עובדיה מסלסל את הסיפור שלו כדי להעביר תובנה בטביעת עין מפוקחת שמתכתבת עם מציאות של זוגות רבים: הוא התאהב בה, הרוס על יופייה, אבל הוא בנאדם שחי את החיים שלו. לא ראש טיפוסי. עובד בלילות, מעולם לא חיפש בחורות

היו ימים שעוד קיוו שיחזור. רון ארד לא חזר. השיר הפך מצבת זיכרון גם לממתינים רבים לשוב יקיריהם. המילים והלחן מבטאים את עומק הגעגועים והציפייה. שיר מרטיט. יש בו תפילה, יש בו שירת הלב. הוא מכיל את תמצית הרצון לטוב,

למסלול החדש בחר ערן צור להכניס שיר ציוני של זאב ז'בוטינסקי – "כולה שלי", מהשירים האהודים על אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וחניכי תנועת בית"ר.  השיר נכתב על רקע  מאורעות שנות השלושים בארץ ישראל,  ובשפה לא שגרתית. השיר אומר דברים על הגישה

בשירי געגועים, הזמר/ת-היוצר/ת מחפשים להגיע כמה שיותר קרוב לתחושה המפעמת בהם. ככל שהוא/היא מתקרבים לאזור האמת, השיר הופך מעין סיסמוגרף תחושתי. ברישום פעילות הרגש בשיר הזה, לא יהיו סטיות משמעותיות. מיכל שפירא שרה את אשר היא חשה. צער התחושה המפעמת

הייתי בהופעה הזו, יוני 2015. זיכרונות טובים. התיעוד מאשר. הכביש הראשי של המיינסטרים. מי אמר שמיינסטרים זה רע? כמעט לכל אורך הקריירה שלה, גלי עטרי הקפידה להתאים שירים לקווי המתאר שלה כזמרת. היא מעולם לא התיימרה לחרוג מעבר לגבולות שלה.

עידן עמדי לקח על עצמו תפקיד כפול: להיות המוכיח בשער והחוזה את אחרית הימים. תביטו בקליפ. אין מה להוסיף. עמדי מציב מראה גדולה מול תרבות השמח והחפלה של המוסיקה הים תיכונית. על מה ולמה אתם רוקדים ושמחים כל הזמן? שואל

אני מחפש שירי ילדים כאלה בנרות, מהסוג שמכילים את הילד התם במבוגר שבי. המעבר לסתיו המשיק לחורף מחזיר את המראות, את הריחות, את המשתתפים – השבלולים, הנחליאלי, גם החצב והפטריות. הצלילים הנוגים, המנגינה המורכבת, הטון הרך של דנה עדיני מעניקים