"ללניה" היא אחת הבלדות העממיות היותר יפות-מקוריות שממשיכות להקסים מאז השישים. המקור (לפני "דיפ פרפל") של דונובן שהקליט את השיר ב-1968 לא כדי לכלול אותו באלבום. הוא נכלל באוסף הלהיטים הגדולים של דונובן משנת 1969. דונובן סיפר במהלך ראיון לקידום
מי שגדל על מסיבות סיקסטיז – זה שיר לנצח. לא רק הזיכרון שמר אותו. גם הרגש. למרות השם (Happy Together), זה אינו שיר על זוג אוהבים מאושרים. לפי גרי בונר שכתב את השיר עם אלן גורדון (נפטר ב-2008 בגיל 64)
"ספייס אודיטי" טרף את כל הקלפים במוסיקה של אותן שנים. קול, הפקה, נרטיב. לא שמענו דברים כאלה – מסוג השירים שנחרתים לנצח. דיוויד בואי כתב אותו אחרי שראה ב-1968 את סרטו של סטנלי קובריק 2001: A Space Odyssey. מכאן נגזר שם השיר – Space Oddity, שאינו מופיע בגוף
הוא לא יתן לה לראות כמה כואב ליבו השבור, הגאווה שלו לא תיתן לו להישבר בפניה, את כל הצער והכאב הוא ישמור לבכיה בגשם… והיא לא תדע להבדיל בין דמעותיו לטיפות הגשם, לא תשע שהוא עדין אוהב אותה. הרומנטיקה של
"ג'וני בי גוד" הוא להיט הרוקנ'רול הראשון שציין תהילת (סטאריזם) של כוכב רוקנ'רול. צ'אק ברי, יליד 1926, הנחשב חלוץ הרוקנ'רול, סיפר כי המילים המקוריות של השיר היו על colored boy (ילד שחור), הלא הוא צ'אק ברי בעצמו ששינה ל –
אחד השירים היותר "מכוסים" בתולדות הפופ (מפרנק סינטרה, אלה פיצ'גראלד וסטיווי וונדר ועד בוני אם) והמשודרים ביותר. בובי הב כתב אותו בנובמבר 1963, ביום שנשיא ארה"ב ג'ון פ' קנדי נרצח. אירוע טראומטי נוסף שחבר לכתיבת השיר – הירצחו של אחיו
פיט טאונסנד,Pete Townshend, הגיטריסט,הזמר והתמלילן מלהקת "המי" The Who כתב את השיר במאי 1965 (אז בן 22) ברכבת שלקחה אותו מלונדון לסאות'המפטון להתארח בתוכנית טלוויזיה. הוא לא התכוון לכתוב שיר שיהפוך להמנון מרד הצעירים, וישמש את ה – Mobs, צעירים
עידן האקווריוס (מזל דלי) יביא איתו את ההרמוניה, ההבנה, האהדה, האמון. (מצב כזה יתרחש ב-2448) השיר שנכתב למחזמר הרוק "שיער" הפך המנון מחאת הצעירים נגד ממשלת ארה"ב של מלחמת וייטנאם – למעשה קריאת תיגר כנגד הממסד, השמרנות, ובעיקר – נגד
אני שומע הרבה את השיר הזה בגרסת Faith No More, משהו לא אופייני ללהקת רוק אמריקנית שתאמץ שיר פופ סיקסטיז ותעשה לו קאבר. הטקסט די מסתורי. אחת ההשערות היא שהשיר עוסק במישהו שבטעות אמר משהו נורא ("סיפרתי בדיחה שגרמה לכל העולם
"אם אתם הולכים לסאן פרנסיסקו / הקפידו לשזור פרחים בשערכם/ אם אתם הולכם לסאן פרנסיסקו/ אתם הולכים לפגוש שם כמה אנשים נחמדים" זהו שיר דור הפרחים והאהבה. תוסיפו גם שלום. השיר נכתב ע"י ג'ון פיליפס מ"האמהות והאבות" – לקראת פסטיבל
אם סיקסטיז לנצח – זה השיר הזה (California Dreamin) . קליפורניה של "האמהות והאהבות" ממשיכה לחלום כבר 47 שנה. בראיון שנתנה ב-2002, סיפרה מישל פיליפס, חברת להקת "האמהות והאבות", כי השיר נולד בחורף קר מאד בניו-יורק של 1963. היא הייתה אז נשואה טרייה לג'ון
"בשכונה שלנו כל החבר'ה קוראים לה פלמינגו, כי השיער שלה זוהר כמו השמש, ועיניה יכולות להאיר את השמים/ כשהיא נעה היא הולכת כל כך יפה כמו פלמינגו". שיר אהבה על צעירה אטרקטיבית. הוא נכתב על ידי מארק ברקן שכתב שירים לאמנים
אפשר להרכיב הרבה רשימות של "השירים הגדולים" בסיקסטיז. את Respect הייתי מציב במקום גבוה. אוטיס רדינג, מגדולי זמרי הנשמה כתב את השיר והקליטו ב-1965, אבל בגרסתו הוא הגיע רק עד המקום ה-35 במצעד האמריקני.הרעיון לעשות קאבר לשיר הגיע מאריתה פרנקלין עצמה, תרצו – מלכת מוסיקת
כמו ב"נשים שישים 1" רוב השירים כאן צרובים בזיכרון הרגשי של קשישי הסיקסטיז. גם הגברות מעוררות בלוטות הנוסטלגיה חוזרות. האם קוני פרנסיס הבכיינית של הטנגו "גיטרה רומנה", להיט איטלקי נוטף שמלץ, היא אותה קוני פרנסיס טון ששומעים בשיר אחר באוסף –
האהבה תנצח את ההסטוריה והביולוגיה, שר הזמר בהתלהבות. אין כאן שום דרמה אלא פופ נאיבי מתקתק, תואם המוסיקה של סוף החמישים תחילת השישים. השיר נכתב בסוף שנות החמישים ע"י יוצר וזמר הסול (soul music) סם קוק יחד עם לו אדלר
נו זה היה ברור. 64. הגיל. המדינה. הביטלס. מועדון הלבבות השבורים. אבל לא השיר הקלאסי של הביטלס יעלה ויבוא, אלא דווקא קאבר ל – When I'm 64 של הרכב נפתלין שנקרא Jericho Jones או בשמו העברי – הצ'רצ'ילים, שעולה עכשיו
החסרתי פעימה. דייבי ג'ונס Davy Jones, אליל נעורים, משוברי הלבבות של הסיקטיז, איש להקת הקופים, חלק מפס הקול של נעורינו – מת מהתקף לב בביתו שבפלורידה. הוא היה בן 66שלושת עמיתיו ללהקה מיקי דולנז, פיטר טורק, מייק נסמית' הוציאו כל
