האם גידי גוב ירד לעומקן של המילים? האם מאיר אריאל הבהיר-פרשן לו את שירו בטרם ביצוע? קראתי פעמיים ושלוש. לא פשוט. מעניין מה מבינים מי ששרים את השיר בהופעות. בהופעתו האחרונה במועדון הבארבי (שנת 1999), שר מאיר אריאל את השיר
אני אוהב את שירי האהבה של ארקדי דוכין. האם נסתפק בנקודה? שנסביר? המנגינות, ההרמוניות. הטון האותנטי. תקשיבו ל"יש בי אהבה" ותבינו מדוע אין מה להוסיף. המנגינות והטון חזקים מהסברים. יש בו אהבה והיא תנצח, שר הטורבדור, וגם אם אתה הכי
יש משהו ענו ואצילי בחיבור של עמרי כהן ואת'ניק גרוב לשיר התימני העממי הזה. הפניה ל"אל מסתתג'יב", היושב במרומים, בבקשה – "ענה לקריאתי במהרה. ורפא את כל כאביי אתה הרחום הנעתר לבקשות". הפיוט המוסיקלי, מכיל תמצית מהמסורת האותנטית, ועם זאת מצליח
קריאה בשיר של אלתרמן כל כך מרתקת, עד כדי כך שהוא (השיר) מתחנן: השאירו אותי כפי שאני. אל תוסיפו לי מוסיקה. אל תחזרו על שורות כאילו אני פזמון של שורות ובית שמבקש שילחינו אותו. "שחרית" הוא מהשירים האלה, שהיו חיים חיים
מגיע גם הרגע הזה שצריכים להחליט. עד עכשיו – שיחקת אותה משוחרר. הגיע הזמן לעזוב הכל ולתת לתחושות לשפוט. שיר של שכנוע עצמי. הגיע הזמן לבחור באחת והיחידה, לפני שיהיה מאוחר, גם אם ההמשך יהיה כדרכם של כולם – שמלה
מה הוביל את האחות שבת לכתוב טקסט כזה לאח שבת? מנין היא באה ולאן הוא הולך? הטקסט עצמו אינו מפזר עננים. לעיתים הוא מערפל במקום להבהיר. במעין-וידוי על תהליך שעבר בניסיון לקיים קשר אינטימי, שלומי שבת שר "לא נגלה את
מהי רומנטיקה אחרת? הבחורה פסיבית, הבחור קובע כללים חדשים: די עם פוציניו מוציניו. בואי נלך על יחסים ללא התחייבויות. נבדוק כל יום מחדש את הקשר. הבחור רוצה להגיד לה ש"תיתן לו" בלי מילים יפות, ואחר-כך נחשוב מה הלאה? מה יקרה
"יש בה משהו יפה כשהיא מוחקת שדות איפור, עיניה עירומות חפות מכל סיפור", שר אלון פרימן על אוהב שרואה את הכלה בליל כלולותיה. פשטות יפה במנגינה המשרטטת בעצבותה את הנרטיב של המספר. יש משהו יפה לאורך הדיסק-פרויקט הזה – בלדות
צלילי נבל ענוגים הנשמעים כמים מפכים אינם בדיוק רקע מתאים ל"שמיים אפורים מלכלכים אותי". אבל זוהי האינטרפרטציה של רננה נאמן, שמלווה עצמה בנבל, והיא מיוחדת דווקא משום שאינה משרתת את המשוואה הזו של שיר דכאוני=צליל התוגה. השיר נפתח בתמונת אובך הנראית
את הכמיהה לאהוב מביעה תרצה אתר באמצעות מטפורת הגשם. בוא הגשם מסמל את סיפור ציפייתה. הגשם הוא ברכה. ירווה את האדמה הצמאה, כמו שבוא האהוב יספק את תשוקתה (סיטואציה ארוטית) האנלוגיה מתבקשת. הביטחון שהוא יבוא מתנפץ, אבל היא מנסה לא
אביהו שבת מקונן אהבה ושברונה. הטון המלנכולי המזוכך. המנגינה הלוטפת. הירח, השתיקה, שמים מתרסקים, זוג עיניים יפגשו, הדמעות. השיר נולד בסיעור מוחות. שלישיה כתבה את המילים, שלישיה את הלחן. ולמרות זאת, אני מתקשה לקבוע – יצירת מופת. אפילו לא יצירה
אם מדברים על פחד, שלמה ארצי אינו פוחד מדואטים. למה דואט? מה, שלמה ארצי מלך קיסריה, חושש לשיר בעצמו "לתת ולקחת"? מה הוא מבקש? להתחלק באהבה? מצד שני, לא סתם מתחלק: דוד טסה הוא הנסיך החדש. המוסיקאי והזמר שמביא רוח חדשה.
שיר לאהובה. האהובה במקרה של יונתן טל היא ניו-יורק.לא רק הוא מרגיש כך. הטקסט יתאים כמעט לכל מי ששהה בעיר הזו ותינה עמה אהבים. הצליל, הטון, הקצב הם מסוג המנווט לנתיב דור הזמרים הרומנטיים (ג'יימס בלנט, למשל), שכותבים שירי נסיעה
מהי אהבה? הנה וריאציה: אהבה היא 2 אנשים שדרכם נפרדה והם מנסים לאחות קרעים. אני מגלה עוד ועוד זמרים יוצרים ששרים את משברי אהבתם בטונים נוגים. אפשר אפילו לדבר על גל גואה של קינות אהבה של אנשים צעירים, שמעדיפים מיינסטרים
"ילדתי" באיזו משמעות? אמא שמדברת אל ילדתה בגיל ההתבגרות? ואולי חשבון נפש נשי– פניה בגוף ראשון לעצמה? או מתרפקת על עברה ("זה ניחוח ישן ששובר את ליבך"), על עצמה כ"ילדת פרחים" – האם זו אסוסיאציה לילדי הפרחים של השישים –
