ב-1968 הקימו ג'ון בונהאם, ג'ון פול ג'ונס, ג'ימי פייג' ורוברט פלאנט את לד זפלין, אחת הלהקות משפיעות, החדשניות והמצליחות ביותר במוזיקה המודרנית, שמכרה יותר מ-300 מיליון אלבומים ברחבי העולם. הלהקה קמה מהאפר של The Yardbirds, כאשר פייג' הביאה את Plant,
לד זפלין IV אולי לא האלבום הכי טוב של לד זפלין, אבל זה האלבום היחיד שלה שכולל את Stairway To Heaven, ומבחינת רוכשי המוסיקה – יש לכך משקל לא קטן, במיוחד לצרכני הויניל. האלבום זכה להצלחת ענק, והיה לאחד מהאלבומים
"כשאני מוצא את עצמי בשעת צרה, אמא מרי באה אלי/ אומרת דברי חוכמה, תן לזה להיות/ ובשעת החשיכה שלי היא עומדת ממש מולי/ אומר דברי חוכמה, תן לזה להיות". "Let It Be" שיצא ב-6 במרץ 1970 כסינגל, ו(בשילוב אלטרנטיבי) היה
"רוקסן" הוא שיר על אדם שהתאהב בפרוצה. הרעיון עלה במוחו של סטינג, כשטייל ברחוב החלונות האדומים באמסטרדם (רובע הזונות) הוא דמיין התאהבות באחת הזונות ברחוב. כאשר הסינגל יצא לראשונה, הוא דשדש במצעדים. חברי הלהקה עצמם התפלאו שמיילס קופלנד, אחיו של חבר
התצלום האייקוני של דיוויד בואי שצילם בריאן דאפי הוא החלק המרכזי של תערוכה המציינת 50 שנה לאלבום Aladdin Sane מ-1973. ה דיוקן שהפך ל"מונה ליזה של הפופ", מוצג עכשיו בסאות'בנק סנטר במרכז לונדון. "אלאדין ומנורת הקסמים" Aladdin Sane, האלבום פורץ
טום ווייטס הכריז על הוצאה מחודשת ל-50 שנה של אלבום האולפן הראשון שלו 'Closing Time'/ הגרסה המקורית של התקליט יצאה ב-6 במרץ 1973, במקביל לסינגל Ol55. "Closing Time" נקרא כך כי הוא מתייחס למצב הרוח ליד הבר בין 1:45 ל-2:00
בלאק סבאת' העניקה לרוק מטאל מתכת את אלמנט הכבדות, לד זפלין את המיסטיקה שלה, ו-דיפ פרפל את הטירוף. הלהקה שהוקמה בלונדון של שנות ה-60 כקבוצה פסיכדלית, עשתה הסבה ורתמה ריפי גיטרה עזים וסאונד אגרסיבי כדי לעלות על הכביש המהיר במהירות
בין ה-5 ל-7 במרץ 1971 קרה דבר. לבימת ה"פילמור ווסט" בסאן פרנציסקו עלתה זמרת כדי לשיר את הנשמה שלה, וזו אינה קלישאה, גם לא סופרלטיב. היום, 35 שנה אחרי, כשיוצא הדיסק הכפול מאותן הופעות, אפשר לומר שאז, בערבים ההם, בהפקת
באלבומו ה-16 של עוסק סטיבי וונדר בשימוש יתר בסמים בשיר Too High, גזענות בשיר "Living for the City", אהבה בבלדה הנפלאה – "All in Love Is Fair" השיר המסיים "He's Misstra Know-It-All", הוא מתקפה נוקבת על נשיא ארה"ב באותם ימים,
שפשפתי את עיני. בהדרן שלף סטיב פינל, המתופף העליז של סמוקי את דגל ישראל, הניף אותו מול קהל מתלהב והניח אותו על סט התופים. הקהל יותר מאשר אהב את החנופה, כמוה לא נראתה בכל תולדות מופעי הרוק מאז קום המדינה.
להקת סטיב מילר The Steve Miller Band נחשבה הרכב ג'אם, Jam Band (כמו "הגרייטפול דד", "אלמן בראדרס") שההתמחו באימפרוביזציות ארוכות במהלך הופעות. סטיב מילר הצביע על השיר הזה כעל דוגמא. לעיתים ניגנה הלהקה את השיר משך 12 דקות במהלך קונצרט.
מראה העיניים עושה את ההשוואות. מסכנים כוכבי הפופ. גם בריאן פרי כבר לא ילד. התאורה בהיכל לא חשפה אותו בגדול. אבל מבעד לאפלולית המסוימת שמענו כוכב פופ. הצלילים האלה שלקחו את בריאן פרי 65 לשנות השבעים כשהיה רוקסי מיוסיק ועד
