מיקי גבריאלוב

חיים נחמן ביאליק, מי שכונה "המשורר הלאומי", כתב בין השאר שירי עם ופזמונים. זהו שיר עם ביידיש שביאליק תרגמו מילולית, והוסיף בית על החמצת הפגישה ב"משעול הקמה". בזמן שהשיר נכתב, ישבה הציירת אירה יאן בירושלים, וחיכתה שביאליק, אותו אהבה עד

שאספר מה דמיינתי לרגע? דמיון כל כך פרוע, שאני מהסס אם לספר. אבל נלך על זה: ובדמיוני מיקי גבריאלוב מכריז על האורח הבא, והנה – אל הבמה צועד מבויש משהו הבחור הגבוה והנחמד הזה ששר את מיטב להיטיו הגדולים אוחז

לפני 37 שנים כתב אריק איינשטיין שיר אפוקליפטי: "יושב מול הנייר, העט ביד כמו חרב/ יושב מול הנייר, רוצה לשפוך הכל./ יושב מול הנייר, רואה אותך נופלת/ מביט אל הנייר ולא יוצא לי קול./ אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן/

"אֶקְנֶה לִי תֻּכִּי וּשְׁמוֹ יִהְיֶה יוֹסִי / עִמּוֹ אֲשׂוֹחֵחַ עֵת אִישׁ לֹא יִשְׁמַע"  מי היה התוכי? של מי? למה כתב עליו המשורר אברהם חלפי שיר? עופר גביש בבלוג שלו "אירועי זמר" מציין, כי התוכי קיים בפואמה של המשורר אביגדור המאירי 

מצלילי החליל הפסטורלים בפתיחה, המוסיקה משדרת את הלך הרוח קודר של סוף הקיץ, ומכוונת לגסיסתו. מתחדדת המודעות של תחושת האובדן. זוהי גוויעה מלכותית בצבעיה, אלימה במהותה. מיקי גבריאלוב מפליא לבטא את מערכת היחסים שהמשורר  מתאר בשיר – בין האדם לטבע,

לקראת קבלת פרס ישראל, ממשיך אביהו מדינה לדבר על אפליה תרבותית של המוסיקה שהוא יצר ויוצר. בראיון לערוץ 13, הוא תמה מדוע הוא ממשיך להיות מסווג כ"מוסיקה מזרחית" ולא ישראלית? אם המוסיקה שלי היא "מזרחית" – זה אומר שה"מערבית" היא

את "קרן שמש מאוחרת" גיליתי מחדש אחרי ששמעתי גרסה של דני ליטני לשיר (האזינו מטה). מבין עשרות השירים היפים שכתב שלום חנוך – זה שיר שהתמקם חזק על מדפי הפנתיאון של המוסיקה הישראלית. הבלדה הלירית הזו נכללה באלבום רוק שביטא

מהפכות מתחילות במשפט פשוט, נאיבי ואופטימי כמו: "אני ואתה נשנה את העולם" שנשמע כמעט כמו "כוח להמונים" של ג'ון לנון. גם לנון היה נאיבי, למרות שהאמין בכל ליבו בכוחם של ההמונים לשנות. הפופ הנאיבי של סוף השישים תחילת השבעים האמין

אין לי הגדרה ל"שירי ארץ ישראל הישנה והטובה", אבל אם הייתי מתבקש לערוך רשימה, "ערב מול הגלעד" היה בעשיריה הפותחת. המשותף לרבים מהשירים שעליהם אפשר לומר "שיר ישראלי" הוא קשר של שפה, מקום והתכוונות.  בשל חשיבותן של המילים, יוצאים בראש

ככה כותבים פזמון. פשוט, סימטרי, קליט, מתנגן. מיקי גבריאלוב עתיר נכסי מוסיקה ישראלית מקורית ומיוחדת, חוזר לאחור לבסיס, לכתיבת שיר אהבה אולד סקול.  ברע לו – היא הטוב. עיר מקלט. מושא חלימה. מקור השראה. התנגנותו של השיר כל כך הרמונית,

מיקי גבריאלוב:  בא לי לעבור לשיר הבא שלך, שככל הנראה יהיה מוצלח יותר מהשיר הזה, שבגבו נושב משב רוח קליל, שנשמע כלאחר יד. כלומר עוד שיר. רפרוף קליל  על החיים. זרימה נעימה. לא חשים בצוק העיתים. נכון, זה יותר יום

אני זוכר שהקשבתי לאלבום הזה כמעט באותה שקיקה ואהבה בהן האזנתי ל"סרג'נט פפר של הביטלס". לא שהיה מקום להשוואה, אבל תחושת הראשוניות שיצרו השירים של התקליט הזה, למרות ההשפעות מבחוץ – היתה שיש כאן לראשונה ריח של פופ ישראלי מקורי,

התוכנית החדשה שמיקי גבריאלוב רץ איתה נקראת "זוכר את אריק איינשטיין". את "הולך עם החלום" הוא היה מציע, נדמה לי, לאריק. המנגינה, הטון, המסר האופטימי שבשיר – לכל מי שממשיכים לחלום. "יש לי חלום"', אמר בזמנו מרטין לותר קינג בנאום שבו קרא

אז מי אתה מיקי גבריאלוב? ישראלי, תורכי, יווני? לא בטוח שיש לו תשובה. קחו את "אבא סיפור", "אני ואתה", "אמא אדמה", "היא יושבה לחלון", "עוף גוזל", "הכניסיני",  "ערב מול גלעד". תסכימו איתי שזה עולם מוסיקלי בפני עצמו, שמן הסתם נוח להגדירו

ככה לא כותבים היום – במורכבות מלודית והרמונית שכזו. אורי ביילין (בנו של יוסי ביילין) מוציא סינגל ראשון  מתוך פרויקט "הבכירים + אורי". הבכיר הראשון שנחשף – מיקי גבריאלוב. שיר געגועים לאהובה. חלל שהותירה מלא בזיכרונות, שאינם מרפים. זהו שיר

מיקי גבריאלוב שר שושנה דמארי במסגרת פרויקט מוסיקלי המציין 10 שנים למותה של מלכת הזמר. "לילה לילה" שוכן כבר ימים ולילות רבים בפנתיאון של הזמר העברי, אבל יורד משם לערבי זמר של "שירי ארץ ישראל" עם שירונים פתוחים. מיקי גבריאלוב

אנחנו בעידן אלים שיוצר ביקוש לשירי שלום. אם אין חדשים, חוזרים לישנים, עדין הטובים לכל עת. כשמדובר בסמלי שלום (עלה זית, יונה) –  ניתן למרק את הישן, גם אם הזמן העלה בו חלודה קלה,  לטובת התקווה הקלושה, שאכן היא (יונת