מירי מסיקה

מירי מסיקה מתענגת על שיר שנשמע הפרעה בראיית המציאות. הדוברת מרגישה כעין פיצול אישיות בדינמיקה של עיר ללא הפסקה. "השארתי את עצמי/ מאחוריי/ עכשיו אולי/ אני כבר מישהי אחרת". עוצרת את הזמן-לב  שלה, מדמיינת מצבים שונים של תחושות – "ראיתי

שיר לכל עת ולכל מצב רוח. שיר לנואשים ולמיואשים. זוהי  בלדה מעצימה הנושאת מסר מחזק, שגם בזמנים קשים של בדידות וכאב – אסור להתייאש. שמעתי את שמעון בוסקילה שר אותו בקצב מהיר בהופעה שלו בהיכל התרבות. שמעתי אותו בביצוע נשמה

ב"נובמבר" הקהל כבר לא התאפק. זרם מכל היציעים מטה. פרץ את מחסום הסדרנים. ואז יצא ממירי מסיקה משפט, שלא ידעתי  אם לקחת אותו ברצינות או בהלצה: "מה אתם עומדים, אתם מסתירים לאחרים". בואו נוציא אותה מזה ב"פליטת פה של התרגשות", כי

מירי מסיקה אחת ויחידה שהופכת משפטים שעל הנייר נראים נדושים לעוצמה פנימית מרטיטה. היא שרה כאן זעקה נואשת של גבר ברגעי מצוקה קשים. אין כאן כל רמז לסיפור שמאחורי השיר (*). מסיקה שרה את השיר מליבו ומעצמותיו של מי ששוקע

האזנה ראשונה: השיר תפור ככפפה על מירי מסיקה – כמו לפי הזמנה. תואם כקונפקציה את מידותיה. יתרון מבחינתה. תוספת אפקטיבית לרשימת השירים הקליטים שלה. מצד שני נשמעת באזור נוחות לא מאתגר. הנסיעה על "כבישים גדולים" אינה מייצרת איזשהו אופק מוסיקלי

מירי מסיקה שרה קרן פלס.  לחצתי פעם שניה ושלישית. מנגינה ששואבת אותך לתוך השיר, אווירה חורפית, אפרורית, טון מדוכדך. מירי מסיקה נמצאת בתוך ובין השורות. שיר התפייסות עם עצמה ועם מי שהיה איתה. הרהורים על הילדות ועל התמימות, כשההווה אינו

האם רן דנקר באמת מאמין שספיר סבן ראויה יותר מאנה סטפני לייצג את ישראל באירוויזיון? אני ללא מדבר כבר על נטע ברזילי ששומרת אמונים לסבן ממניעים השמורים איתה. זה נראה אפילו מוזר: ההתפרצות שלה בבכי ב"בסוף מתרגלים להכל" ששרה סבן

ב-2 במרץ 2017 כתבתי כאן על רבע גמר ראשון בדה וויס: אביב גפן מפרגן לאלי חולי – כי הוא אינו "מתחנף" לקהל. מירי מסיקה עלתה על הקלישאה הביקורתית: אלי חולי נמצא לחלוטין מחוץ לאזור ההתרפסות והליקוק לקהל.  אלי חולי בגיל צעיר מאוד – הוא זמר בעל סגנון

אקס פקטור הפכה להכוכב הבא לאירוויזיון. בבחירת השופטים לא לקחו הימור. אביב גפן, מירי מסיקה, נטע ברזילי, מרגול, רן דנקר. צריך להוסיף רק דמעות, ולבדוק אם מדד הרייטיינג זינק לקצה הסקאלה. העורכים ידעו לצרף קטעים כדי לייצר את ההקצנה על

מירי מסיקה שרה את המכתב שאליה רוסיליו כתב לאמו, המתייחס לסיפור חייו (***). הילד (המבוגר) שעדיין מחכה לחיבוק, הגם שהוא כבר בעידן אישי אחר, אחרי שמצא אהבה, ו"השריטה" שלה עברה לו מהלב. מבחינת השיר והנרטיב – השריטה היא כולה נחלתו,

בבית הספר למוסיקה התחילו תחרויות בדואטים. כלומר – התמודדויות בכאילו, למרות שבסוף יש תוצאות. הזוכה בתואר "תלמידה מצטיינת" היא מי שהכי קרובה לשירה מקצועית בוגרת – מיקה משה מהכיתה של מירי מסיקה. לרגל האירוע ביצעו המורה והתלמידה דואט – "שיר

אירוניית המוות בעולם הפופ והבידור: המוות הוא שהופך אותך כוכב בין רגע. אתה יכול להיות חשוף הרבה על הבמה, אבל אם אתה גיטריטסט מלווה, תישאר מאחור, לא תזכה ששמך יופיע אפילו בביקורת של הופעות של הזמרים בהן השתתפת. יונתן פריג',

"הערב הייתי צריכה להופיע בהיכל התרבות", אומרת מירי מסיקה לקראת סוף ההופעה נטולת הקהל בזאפה הרצליה, שמשודרת לסלוני ישראל. היא סיימה ב"שיר תקווה" של מיכאל וקנין ושמעון בוסקילה. תחושת הריק בזאפה גרמה לה לסוג מבוכה, שלא רואים אצלה בהופעות הרגילות.

מ"רימון" נפתחה הטובה והיא נהייתה אט אט אסכולת פופ. נכון שאיתי פרל כתב את השיר הזה  ולא קרן פלס, אבל כמה  השיר הזה נמצא-מזכיר אותה חלקה מוכרת. מירי מסיקה שרה שיר חרטה נוגה לאהוב ישן. היא רוצה לחזור ל"ממי" שלה,

מירי מסיקה עושה שימוש בסיפור ספר בראשית כדי לומר דברים על השאלה הקיומית של האדם – מה מקומו ומטרתו בעולם. על פי הסיפור המקראי, לאחר שנברא האדם, הוא הונח בגן עדן. בהיכנסו לגן,  הוא נצטווה בידי אלוהים לאכול מכל עצי

מירי מסיקה מתכווננת לאמירה המקננת בה, גם מתכוונת לה מתוך אמונה. נשמעת כמי שדחוף לה לומר/ לשיר אותה. נדמה לי שזה שינוי משמעותי בדרכה האומנותית – להתקרב אל עצמה, לא רק להיות "השחקנית-זמרת" בשירים של אחרים. כאן היא קוראת לכל

האוהבת מבקשת לברוח. בוא נברח, בוא נברח, בוא נברח. למה? – מישהו מוחק לה את האופק בשעה שהוא מרים לה את הדופק. הוי.  לא חייבים לחפש חרוז בכוח. כותבי הטקסט הזה מבינים טוב ממני מדוע מירי מסיקה מבקשת לברוח איתו.

הג’יפסי קינגס של משפחת רייס משכפלים את עצמם כל כך יפה, שהם מצליחים למחזר את עצמם באותה נוסחה שהם מריצים 25 שנה, ועדיין להתלהב ולהלהיב. הקהל יודע בדיוק על מה הוא משלם. מה חשבתם לקבל – ראפ פלמקו צועני מודל

מירי מסיקה כתבה על משבר יחסים בינה ובינו. "אוקיינוס" משמש להמחשת המרחק שנוצר. היא אינה מסתפקת במטפורה הזו אלא מורחת אותה  בחזרה עליה – "כמו יבשת חצויה מפרידים בינינו מים". השיר  מתאר יחסים קשים במדרון תלול שאין ממנו חזרה. במלחמה

לפי המצביעים – כנראה מגיע לה, למרות שלא קיבלנו דיווח מרואה חשבון מוסמך שמדובר בתוצאות אמת, זו האמת נכון לטעם הצופים בישראל 2018.  עוד מסלסלת נחמדה בת 16 תנסה לעשות קריירה. איל גולן קורא לה להגיע לקיסריה, אבל הוא יודע

תוכניות הריאליטי מוסיקה הן תוכניות לגילוי כשרונות. מקצרות דרך למי שבאמת מגיע  לו לעלות על דרך המלך המובילה לקריירה.  הביקוש אדיר. מדהים שיש  כל כך הרבה אנשים שרוצים להיות כוכבי זמר. מפיקי תוכניות הריאליטי נהנים משפע היצע. האם החשיפה וההצלחה

מירי מסיקה לא האמינה שאביב גפן ואייל גולן העבירו את טלי גבעון (18) על הביצוע שלה ל"שלכת", שיר של גפן מ"עכשיו מעונן". היא לא היתה מעבירה. מסיקה שמה דגש פחות על מיוחדות ויותר על הצליל של השירה. מבחינתה – גבעון

מיהו זמר טוב? הריאליטי מיוסיק של "אביב או אייל או מירי" מציג  את הדילמות והפערים. אייל גולן אינו מכיר כמעט במושג סינגר-סונגרייטר. מבחינתו קול טוב הוא קול טוב. ניצן בלום (25) שרה Unintended של מיוז עדין וקטן. גולן לעג לביצוע.

כשמשדכים את אביב גפן לאייל גולן לצורך תוכנית ריאליטי – זה סוג של האח הגדול במוזיקה. לא בכדי שמענו את קולו של ארז טל, שעל ההנחיה, שואל את המתמודדים שאלות אישיות מאי-שם ב"מערה" בטון המהדהד של האח הגדול. עובדים עלינו